Page 18 - 16222
P. 18
18׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מושכת בכתפיי וזורקת את הנייד על השולחן .אמא הייתה זו
שהתקשרה אליי כשהנייד היה בכיתה.
מלודי לא ממתינה לתשובה כלשהי ,אלא מסתובבת אליי ומשנה
את הנושא" .מה את לובשת?"
"אה "...אני מסתכלת על עצמי" .בגדים".
"לא עכשיו .אני מתכוונת הלילה".
"בגדים ",אני אומרת שוב .מה לעזאזל אני אמורה ללבוש? "כנראה
מכנסי ג'ינס ו —״
"ג'ינס?" היא מזדעקת וקוטעת אותי" .אוי לא ,לא ...זה לא
טוב".
היא מייד ניגשת לארון שלי ,פותחת את דלת ההזזה ומחטטת
בבגדיי .אין שם הרבה — לפחות לא בהשוואה לצד שלה .אני חייבת
לעשות כביסה כל שבועיים ,אחרת אסתובב עירומה .אני בטוחה שלה
יש מספיק בגדים תחובים בארון שלה לכל השנה.
הכביסה המלוכלכת שמקיפה אותה כמו מאשרת את זה .פחות
משלושה מטרים מפרידים בין המיטות שלנו ,החצי שלה של החדר
מורכב מהררי החפצים שהושלכו בכל מקום אפשרי ,כאשר החצי שלי
דומה יותר לשביל הליכה נקי שמוביל לדלת.
אנחנו לא יכולות להיות שונות יותר זו מזו .מלודי היא סופת
טורנדו הרסנית ,שעה שאני כבר השלמתי עם תפקידי כמשמר הלאומי
שתפקידו לנקות אחריה.
קשה להאמין שאנחנו מכירות רק כמה חודשים .עברנו לגור
כאן בתחילת השנה הראשונה שלנו בקולג' ,זרות גמורות שהסכימו
בשתיקה להתגורר יחדיו בחלל שמזכיר יותר חדר ארונות .מלודי
עשתה זאת כדי להתחשל ,לטענתה .אני עשיתי את זה מפני שלא
הייתה לי ברירה אחרת.
איפה עוד הייתי יכולה למצוא מקום מגורים במנהטן בעבור
ארבעת אלפים דולר לסמסטר? בשום מקום.
"אין לך ,כאילו ,כלום פה ",מתלוננת מלודי ועוברת מהארון
לשידה שלי .לאכזבתה הגדולה ,בשידה יש אפילו פחות .היא מרימה
