Page 74 - 16222
P. 74
74׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"אבא שלך?" הוא שואל ,קולו נמוך" .זה מה שאת רואה כשאת
מסתכלת עליי?"
"מה? לא ,מובן שלא ".אני מעווה את פניי ,מבינה איך זה ודאי
נשמע .מגעיל" .אני בסך הכול אומרת ,אתה יודע ,הגיל שלך כפול
משלי ...לא שזה דבר רע .אתה פשוט ...קצת יותר מבוגר ממני".
אני מביטה בעיניו ,מקללת את עצמי על שפגעתי בו .הוא לא
מדבר ,רק מחזיר לי מבט ,הבעת פניו קשה כאבן .שניות חולפות,
שניות שנראות לי כמו חיים שלמים ,עד שתנועה בפתח הדלת לוכדת
את תשומת ליבי.
אני מביטה לעבר הדלת כשמישהי נכנסת ...אני מזהה אותה
מהמסדרון ,מנסיעות קצרות במעלית ,אבל אני לא זוכרת שאי פעם
שוחחתי איתה .היא מרימה את מבטה ,בידה פחית מרק ,ומפטירה
קריאת הפתעה כשהיא רואה אותנו" .שיט ,סליחה ,לא חשבתי שיש
פה מישהו".
הבטן שלי מתכווצת מלחץ ,ליבי הולם בחזי בחוזקה .אני מרגישה
כאילו נתפסתי במצב מסוכן ,כאילו הבחורה הזאת זה עתה הפריעה
למשהו שאסור היה לה לראות ,ועכשיו היא יודעת עליי דברים שאסור
שתדע .זה טיפשי ,אבל אחרי חיים שלמים שבהם אימי הרצתה לי על
פרטיות והגינות ,אני מרגישה חשופה ,הקרבה שלו אליי כה משכרת
עד שאני מרגישה כאילו נתפסתי עם מחט בזרוע שלי.
הוא סם ,סם ממכר ,ואני לא בטוחה אם זה הרגל שאצליח להיגמל
ממנו .מנה אחת ,זה כל מה שהיה צריך .מנה אחת ,עוצמתית ואופורית,
ומייד התמכרתי.
נאז ממשיך לעמוד שם ,מולי ,בלי להגיב .האש נעלמת מעיניו
וגופו נרפה.
"אני אחזור אחר כך ",הנערה אומרת" .מצטערת".
היא נעלמת לפני שאני מצליחה לומר לה שזה בסדר .מה קרה
לנימוסים שלי?
אני נפנית מנאז ,חוזרת לכיריים ומכבה את האש לפני שהאטריות
יהפכו לעיסה .לוקחת את שקית התיבול באנחה כשהוא מוסר לי אותה.
