Page 69 - 16222
P. 69
מפלצת בעיניו ׀ 69
הנייד הפעם ויוצאת .ליבי הולם בחוזקה כשאני יורדת במעלית ,ואני
נושמת עמוק כשאני מגיעה ללובי.
אני צועדת בראש מורכן כשאני פונה לעבר החניון ,מצפה
לראות את המרצדס ,אבל עוצרת כשהיא לא שם .במקום זאת ,אני
רואה את נאז ,נשען על קיר הלבנים הצבוע מולי ,ידיו בכיסים ,גופו
נינוח.
אני ממצמצת כמה פעמים ,מופתעת" .אה ,היי".
"שלום ",הוא אומר ומתרחק מהקיר בדרכו אליי.
"אנחנו עדיין ,אה ...אוכלים ארוחת ערב?"
"אני בהחלט מקווה שכן ",הוא אומר" .אני רעב ,ואני זוכר בבירור
שהבטחת לבשל לי אתמול".
אני צוחקת למשמע המילים ,אבל צחוקי מת מיתה נוראה כשאני
מבחינה בהבעת פניו הרצינית" .אתה צוחק".
"אני נראה כאילו אני צוחק?"
לא ,הוא לא .אני מנסה להיזכר ,ומודה בחוסר רצון שהוא אכן
הציע שנאכל ארוחת ערב ,ולא שייקח אותי למקום כלשהו .באופן
מוזר ,אני מרגישה כאילו הוא תמרן אותי ,אבל זאת אשמתי על שלא
הבנתי את כוונתו" .שנלך אליך?"
"היינו שם אתמול בלילה ",הוא אומר" .וחוץ מזה ,תסלחי לי אם
אני טועה ,אבל האטריות נמצאות אצלך .אז הנחתי שמאחר שאנחנו
כבר כאן"...
הוא מצביע על המעונות.
הוא רוצה לעלות?
הדחף הראשוני שלי הוא לסרב ,אבל אני מבולבלת מכדי להמציא
תירוץ כלשהו .וחוץ מזה ,אני חושדת שזה ייפול על אוזניים ערלות.
משהו אומר לי שבסופו של דבר הוא ישכנע אותי להיכנס.
אני מחווה בידי לאחור וזזה מדרכו" .אחריך".
משום מה אני עצבנית יותר עכשיו משהייתי לפני רגע ,כשאני
מובילה את נאז לבניין המעונות הישן .זאת הטריטוריה שלי ,הבית
שלי ...או הדבר הקרוב ביותר שיש לי לבית .אבל אני בכל זאת מרגישה
