Page 66 - 16222
P. 66
66׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מרגישה נבוכה במהלך הנסיעה למנהטן .לא נעים לי .אני לא
יודעת מה להגיד ,או מה לחשוב ,או מה לעשות לגבי כל מה שקרה,
והוא לא נותן לי רמז כלשהו באשר למה שהוא חושב.
מה אנחנו בכלל עושים פה?
הגבר הזה התפרץ לעולמי כמו בולדוזר ,הרס את כל מה שתמיד
חשבתי ,או הרגשתי ,או האמנתי בו ,והשאיר אותי בין ההריסות ,מנסה
לחבר את הכול מחדש .אני מרגישה כאילו ראיתי את אור השמש
בפעם הראשונה ,ועכשיו הוא מחזיר אותי היישר לצללים.
האם אי פעם ארגיש את אור השמש שוב?
אני לא רוצה שזה יהיה הסוף ,אבל השאלה היא :מה זה לכל
הרוחות?
"הכול בסדר?" שואל נאז כשהוא פונה אל הרחוב שמוביל למעונות
שלי.
"אני בסדר ",אני עונה ומכריחה את עצמי לחייך" .למה?"
"את נראית עצובה".
"לא ,אני רק ...חושבת".
"הא".
הוא משתתק .הא .זה הכול.
מה זאת פאקינג אומרת' ,הא'?
הבטן שלי מתהפכת כשהוא חולף על פני הבניין שלי ושוב עוצר
בכניסה לחניון .אני שולחת יד אל הידית עוד לפני שהרכב עוצר
לחלוטין ,מניחה שמוטב שפשוט אגאל את עצמי מייסוריי ,אבל הוא
מושיט את ידו ואוחז בפרק כף ידי .הוא לא מכאיב לי ,אבל האחיזה
שלו איתנה ,מרתקת אותי במקומי.
"מה אמרתי לך? את חושבת יותר מדי".
אני מסתכלת עליו .פחות לחשוב ,יותר להרגיש" .אני יודעת ,אבל
אין לי שליטה על זה .אני פשוט ...אני לא יודעת מה לחשוב".
כן ,זאת הייתה תשובה הגיונית ,קאריסה.
"אז אל תחשבי ",הוא אומר" .אל תחשבי על זה .פשוט תיהני ממה
שזה".
