Page 68 - 16222
P. 68

‫פרק ‪5‬‬

‫אימי השאירה תריסר הודעות במהלך הלילה‪ .‬אני חוזרת אליה‪ ,‬אני‬
‫לא רוצה שתדאג לי‪ ,‬ומקשיבה בחצי אוזן כשהיא מברברת על חנות‬
‫הפרחים‪ .‬אני מנתקת מהר ככל האפשר בלי לפגוע בה‪ ,‬זורקת את‬

                                ‫הטלפון הצידה ומעיפה מבט בשעון‪.‬‬
                                                 ‫כמעט צוהריים‪.‬‬

‫משמע שיש לי שמונה וחצי שעות להתענות ולשכנע את עצמי‬
                                         ‫שזה אמיתי ולא פרי דמיוני‪.‬‬

                           ‫שמונה וחצי שעות לאגור קצת אומץ‪.‬‬
                        ‫שמונה וחצי שעות למצוא משהו ללבוש‪.‬‬
                 ‫אלה שמונה וחצי השעות הארוכות ביותר בחיי‪.‬‬
‫אני מתקלחת ומתכוננת‪ ,‬היום יש לי זמן לסדר את השיער‬
‫ולהתאפר‪ .‬אני שוב נלחצת מהבגדים‪ ,‬ובוחרת בזוג מכנסי סקיני‬
‫ורודים וחולצה שחורה ורחבה‪ .‬אני לא מגונדרת‪ ,‬אבל לפחות אלה‬
‫הבגדים שלי‪ .‬הם לא מתאימים לארוחה של אלף ומאתיים דולר‪ ,‬אבל‬

                                                     ‫אולי לחצי מזה‪.‬‬
                                               ‫או חצי מחצי מזה‪.‬‬
‫אני מציצה במראה ללא הרף ופוסעת ברחבי החדר בעצבנות‪,‬‬
‫מביטה בשעון ומחכה‪ ,‬לא רוצה לרדת מוקדם מדי‪ ,‬אבל לא רוצה‬
‫לאחר‪ .‬בשעה שמונה וחצי‪ ,‬אני כבר כמעט פקעת עצבים מרוטים‪,‬‬
‫משוכנעת שהבגדים שלי לא יהלמו אפילו ארוחה במסעדת מזון מהיר‪.‬‬
‫אני מתעלמת מהחרדה שגואה בי‪ ,‬מוודאת שזכרתי לקחת את‬
   63   64   65   66   67   68   69   70   71   72   73