Page 81 - 16222
P. 81
מפלצת בעיניו ׀ 81
לאנשים להאמין לכל מה שהוא אומר — אבל הן בכל זאת לא עוצרות
את התחושה הבוגדנית שבתוכי .אולי כדאי לי להתרחק ממנו ,אבל
אני לא רוצה.
אני לא חושבת שאני יכולה.
במקום לענות לו ,אני מושיטה אליו את זרועותיי ,מעבירה את ידי
על ירכו .אני עדיין כמהה לגעת בו .התגובה שלו מהירה להבהיל ,הוא
תופס את הזרוע שלי ,עוצר אותה על רגלו באחיזה חזקה.
"אני אומר לך ",הוא אומר ,קולו מתוח" .אני מזהיר אותך .אני לא
איש טוב ,קאריסה ,ואני לעולם לא אהיה כזה .אז אל תחשבי שאת
יכולה לתקן אותי ,או שאי פעם אשתנה ,מפני שזה לא יקרה .אני לא
מסוגל להשתנות .את צריכה לדעת שאם נמשיך ,אם תבקשי ממני
להישאר ,אני לא אוכל לתת לך לעזוב".
הוא מרפה מהיד שלי .אני מהססת .לשניות בודדות — כדי לחשוב,
כפי שעשיתי כל חיי ,אבל אז אני נכנעת לרגש ,לדבר היחיד שהסב לי
יותר עונג מאי פעם .השניות נדמות כמו נצח כשהוא מסתכל עליי,
מבטינו לכודים ,כאילו הוא קורא עליי תיגר .הוא ממתין שאחליט,
ממתין לשמוע לאיזו מסקנה הגעתי ,כאילו אני אחת משנים־עשר
המושבעים וחייו נמצאים בידיי.
היד שלי ממשיכה לטפס אט אט במעלה ירכו וכמעט נוגעת
במפשעה שלו ,מוסרת את גזר הדין הסופי — אני לא מרשיעה אותו,
אבל נראה שחתמתי את גזר הדין שלי.
עיניו נעצמות ,אנחה רכה בוקעת מבין שפתיו הפשוקות ,ובאותו
רגע ,כשאני מרגישה את הזין שלו מתקשה לעומת כף ידי מבעד
למכנסיו ,אני יודעת שחתמתי את שמי בתחתית העמוד .נתתי את
הסכמתי.
אני לא צריכה לומר את המילה בקול ,אבל אני אומרת בכל זאת.
"תישאר".
עיניו נפקחות שוב ,זווית שפתיו מתעקלת בחיוך מרוצה" .אדום".
עיניי נפערות" .מה?"
"אם אי פעם תרצי שאפסיק ,פשוט תגידי אדום".
