Page 84 - 16222
P. 84
84׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אחרי שהעפתי מבט בטלפון בפעם המאה ,מחכה שהמניאק
יתקשר ,אני שומטת את המכשיר באנחה .אני יכולה להתקשר אליו.
כדאי לי להתקשר אליו .אבל אני ממשיכה לחכות שהוא יתקשר אליי.
אני הופכת לאחת מהבנות ההן.
אני הופכת למלודי.
אגב מלודי ,היא חוזרת מחר ,ולא שמעתי ממנה אפילו פעם אחת.
אני יודעת שהיא עסוקה ,בחופשה עם חברות שהיא מכירה זה שנים,
אז אני לא מופתעת ,אבל אני מודה שכואב לי להבין עד כמה אני
בודדה.
לא רק מפני שכל הדיירים עזבו את הבניין .אלא מפני שאני יכולה
להיעלם ואני אפילו לא בטוחה אם מישהו ישים לב.
צלצול צורם מהדהד בחדר .אני חוטפת את המכשיר ממקומו ,ליבי
נעצר לשניות אחדות לפני שאני מביטה במסך .בבקשה תהיה נאז.
בבקשה תהיה נאז .בבקשה תהיה נאז.
זאת אמא.
טעיתי .מישהו בהחלט ישים לב.
היא תשים לב.
אני מתיישבת על המיטה באנחה ועונה לה" .היי ,אמא".
"הי ,קיסימי! מה שלומך?"
"טוב .ואת?"
היא נשמעת טוב ומוכיחה את זה כשהיא פוצחת בסיפורים על
ווטרטאון ,מרכלת על תושבי העיר .אני זוכרת את רובם במעורפל,
אבל אני מקשיבה ולפעמים מצטרפת לשיחה .דאגתי לה כשעברתי
לעיר והיא נשארה לבד ,אבל נראה שהיא מסתדרת.
אפשר לומר שהיום מצבה טוב משלי.
"את בטוחה שאת בסדר ,מתוקה?" היא אומרת כעבור רגע" .את
ממש שקטה".
"כן ,אני בסדר .סתם ...משועממת".
ובודדה.
וקצת רעבה.
