Page 86 - 16222
P. 86
86׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני פולטת צחוק חד .גופי מתחמם למשמע המילים .איך הוא
עושה את זה ,איך התשובות שלו כל כך חלקלקות ומהירות?
"אבל אני בכל זאת יודע שנראית יפיפייה היום ",הוא אומר" .לא
שיקרתי".
"איך?"
"כי את תמיד יפיפייה".
אני לא בטוחה איך להגיב .אני מתחילה לגמגם .שלושים שניות
בטלפון והוא כבר הפך אותי לשוטה ברברנית.
הוא צוחק ,משועשע" .לילה טוב ,קאריסה".
הוא מנתק לפני שאני מספיקה לענות .אני נועצת מבט בנייד,
נושכת את שפתי התחתונה ,ולוחשת" ,לילה טוב ",לתוך החדר
השקט.
מטופש ככל שזה יהיה ,ההרגשה שלי השתפרה מעט.
לפחות הוא לא שכח ממני.
אחר הצוהריים של יום ראשון נראה אין־סופי ,כל דקה היא כמו שעה,
כל שעה נמתחת כמעט כמו יום נוסף .לפנות ערב המעונות מתעוררים
לחיים כשעוד ועוד אנשים מגיעים .אני יכולה לשמוע את חברינו
למעונות מבעד לקירות הדקים ,חוזרים מהמקומות שאליהם נסעו.
אני לא יודעת מהיכן.
וגם לא ממש אכפת לי.
אני שכנה נוראית.
אני יושבת על המיטה ,ברכיי כפופות ,מביטה על הספר שנח על
רגליי ,כשהדלת נפתחת .מלודי נכנסת וסוחבת את המזוודות שלה
מאחוריה ,נאנחת במקום לומר שלום .אני מרימה את מבטי כשהיא
זונחת את חפציה ליד הדלת ומתמוטטת על המיטה.
"אלוהים ,אני הרוגה!" היא אומרת.
