Page 14 - 23322
P. 14
תמי שמש קריץ
מישהו היה צריך להטיל מרות ,והיות שבעלי סירב למלא את התפקיד,
לקחתי אותו על עצמי .הבעיה הייתה שכאשר הגיעה לגיל ההתבגרות
לא יכולתי להתמודד לבד עם התקפי הזעם שלה ,שהחליפו את ה"לא
בא לי" .חשבתי שהטיפול הזוגי יאחה את הקרע ,ושנוכל לעמוד יחד
מול הילדה ,אלא שבמהלכו חילוקי הדעות רק החריפו .התייחסנו
לפסיכולוגית כאל שופטת ,כל אחד מאיתנו רצה שהיא תצדד בו,
ובאופן לא מפתיע הטיפול לא נחל הצלחה.
באחד מרגעי השפל ,והיו רבים כאלה ,הודה בעלי שאלמלא
חשש לאבד את הבית ,היה מתגרש ממני .מקורי ,ממש מקורי ,כאילו
שהמחשבה על גירושים לא חלפה במוחי .חלפה גם חלפה ,אבל היות
שבעלי היה המפרנס העיקרי ,גירשתי אותה כגרש זבוב טורדני .לעתים
ייחלתי למותי .ובמחשבה שנייה :אם כבר ,אז שימות הוא .בעצם לא...
אם הוא ימות ,מי יפרנס אותי?! לחשוב מותר הכול" .את יודעת ,אם
אמות ,תצטרכי להתמודד איתה לבד ",בעלי סינן .קורא מחשבות,
הבעל המוזר שלי ,אימא'לה .מרוב מבוכה מכך שנתפסתי על חם,
התגלגלתי מצחוק ,שהציף אותי גל חיבה כלפיו .האריה אמנם לא
הגן עליי מההתקפות האלימות של בתי ,אבל היה היחיד עלי אדמות
שחלק עמי את הדאגה הכנה לשלומה .טום הנקס נאחז בפחות .הכדור,
שהנקס צייר עליו פרצוף כששרד באי נידח ,הזכיר לי את בעלי .כמו
הכדור המצויר ,גם בעלי לא אמר דבר כשבתי השתלחה בי .כשהוא
כבר פתח את הפה ,זה היה בשביל לבדוק מה הצית את זעם הבת עליי.
בגדול ,הוא חשב שמדובר בזעם שהילדה צברה כלפיי במהלך השנים.
בקטן :בעלי ביקש לדעת מה עשיתי לה הפעם .הוא לא הבין שהיא
מוציאה עליי כעס פשוט משום שאני שם ,קיימת ,לא דמות מצוירת.
מדברת ,זזה ,מזיזה דברים ,מרעישה ,מתנהגת ,רחמנא ליצלן ,כאילו
זה הבית שלי .בעלי ,גם כשהיה נוכח ,התנהג כאילו אין לו קשר למה
שקורה בבית .לדבריו ,משום שלא רצה להיכנס איתי לעימותים ,שרק
היו מסלימים את המצב.
הבית כבר לא היה מקום בטוח עבורי .הסתובבתי בו בפחד,
14