Page 152 - 23322
P. 152
תמי שמש קריץ
תרמתי את חלקי גם אם לא באופן שוויוני .שיתפתי אז את אדם בכל
מה שעבר עליי ,וכשרבתי איתו על משהו ,הרגשתי שווה בין שווים.
אישה ובעל שרבים על איזה עניין ,בלי קשר לכמה כל אחד מהם מכניס
לחשבון הבנק .לא כמו עכשיו .בריבים של עכשיו אדם פלט" :לי אין
זמן ,אני צריך לעבוד ",ולפעמים הוסיף" :לא כמוך ,לך יש זמן לבלות
בבתי קפה ".בסדר ,אז בבית הקפה אני לא בדיוק מבלה ,אני עובדת,
אבל אם העבודה הזאת לא מכניסה מספיק כסף ,זו לא באמת עבודה.
התגעגעתי אפילו לוויכוחים הסוערים עם אדם ,שמעולם לא הובילו
להסכמה ,אבל לפחות הייתה בהם תשוקה .אדם ,לעומתי ,נראה כמי
שהקרבה בינינו אינה חסרה לו .סופסוף הוא יכול לחיות כפי שתמיד
רצה :אדם בתוך עצמו.
המפגשים עם חבורת ההפלגה מילאו את החלל שנפער ביני ובין
בעלי .לא הבאתי את הלחם ,אבל אכלתי עוגות .עם קצפת .והדובדבן:
ברוך .נוכחותו עדיין ריגשה אותי .לא ברור למה .מדי פעם תפסתי
אותו מגניב אליי מבטים ,ובכל פעם שזה קרה השליתי את עצמי
שהוא עוד רוצה בי .מאיה קלטה ברדאר הנשי שלה שהגבר שעיבר
אותה מחבב את שדרנית הרדיו לשעבר ,וכנראה רק חיכתה להזדמנות
להשחיל איזו הערה מבזה לכיווני .וכך באחד המפגשים היא זרקה
שאלה :אם נראה לנו שהיינו מתחברים לחבורת גבעת התחמושת אם
הם לא היו ישראלים .עמרי ענה לה חצי בצחוק שהכול באשמת נעמה.
"ברור ,נעמה רצתה עוד גברים בסביבה!" גיחכה מאיה.
"לא רציתי כלום ,פגשתי מישהו מהם על הדרך ",נצמדתי לעובדות.
"לדעתי ,זו הייתה דווקא נעמי שהזמינה אותם אלינו ",ברוך נלחץ.
"מה אתם רוצים? היה לנו איתם ערב לפרצוף!" נעמי קפצה.
"אז בתשובה לשאלתך ,מאיה ,בארץ כנראה לא היינו מתחברים
אליהם ,אבל הייתה לנו אחלה קבלת שבת איתם ",סיכם עמרי.
הערב נמשך כרגיל ,אוכל ,מוזיקה ,דיבורים ,שום דבר ששווה
להתעכב עליו ,פרט לכך שלמחרת אותו הערב קיבלתי טלפון מברוך.
"אלה ההורמונים של ההיריון ",הוא התנצל בשם חברתו.
152
