Page 150 - 23322
P. 150
תמי שמש קריץ
ותיענה לפי התור .הימים עברו ,ושום דבר לא קרה ,התנהלתי בעולם
כאדם ההולך בשנתו" .עוד שבוע ,עוד חודש ,עוד שנה" ,כפי שכתבה
לאה גולדברג.
השיח ביני ובין אדם הצטמצם ,ומה שנותר היה עליו לטורח.
לכאורה חיינו בנעימים .כשמדברים מעט ,יש פחות סיבות לריב.
היחסים בינינו נעשו אדיבים .נימוס המתקיים בין זרים .הלכנו מדי
פעם לסרטים ולהצגות ,החלפנו רשמים ,פה ושם סיפרתי לו משהו
שקרה לי עם דיוויד או איזה דבר אחר .לא דיברתי עם בעלי על
הייאוש ,על תחושת החידלון ,על הפחד המשתק .נראה שבעלי לא
חש כלל שמשהו השתנה אצלי .מבחינתו נותרתי אישה קלילה ,שמחה
וצוהלת ,פוגשת חברים ,מבלה .הוא זה שנושא בעול הפרנסה .אם
כבר ,אז מבין שנינו הוא זה שהיה אמור להיתפס לייאוש :אשתו לא
עושה מאמץ למצוא עבודה נורמלית .ולמה שהיא ,כלומר אני ,תתאמץ
כשיש מי שנושא בעול?
"את מסוגלת לעשות רק דברים שאת אוהבת ,אבל יש אנשים
שבשביל להתפרנס עושים גם דברים שהם לא אוהבים ",אדם דירבן
אותי למצוא עבודה אמיתית ,עם שכר מספק .הוא עצמו חלם להיות
אדריכל ,ובסוף מצא את עצמו במחלקת התאורה בתיאטרון ,נענה
לגחמותיהם של מנהל אומנותי ,במאי ,תפאורן ,כוריאוגרף ,שלכל
אחד מהם היה אגו גדול משל השחקן הראשי בהצגה .ככה זה,
לפעמים חלומות לא מתגשמים .יש אנשים שמתפשרים — אנשים
כמוהו שמקריבים מעצמם בשביל להביא פרנסה למשפחה.
"לא נכון! אני עושה גם דברים מאוסים ,מנקה את הבית ,עושה
כביסה ,מכינה אוכל ",התגוננתי ,אף שבתוך תוכי ידעתי שהוא צודק.
לבשל ,לנקות ,לסדר ,אפילו כביסה — את כל אלה אני עושה כי זה
מסב לי הנאה .סוג של הנאה .ובכל מקרה ,אני מנקה מרצון ,לא כי אני
חייבת .החריצות שלי מאז ומעולם היא פועל יוצא של רצוני החופשי.
מדברים שלא מסיבים לי הנאה אני נמנעת .אדם צדק ,חיפשתי רק
עבודה שאוכל לאהוב .ברווקותי עבדתי במלצרות ובעוד כמה עבודות
150