Page 54 - 23322
P. 54

‫תמי שמש קריץ‬

                                        ‫"תודה‪ ",‬היא שוב אמרה‪.‬‬
‫המילה "תודה" שיצאה מפיה פעמיים פעלה עליי כמו כישוף‪.‬‬
‫"תודה‪" ",‬תודה‪ ",‬לרגע שכחתי שהיא אומרת לי תודה רק משום שאני‬
‫מסכימה להחריש‪ .‬הילדה שלי סופסוף דיברה איתי‪ ,‬עוד באותם רגעים‬
‫הבנתי שזה דבר טוב‪ ,‬רק שלא ידעתי איך להתמודד עם הבשורה‬

                   ‫המרה‪ .‬אחי‪ ,‬אחי נגע בילדה שלי‪ .‬מי היה מאמין?‬
‫"לא ישנתי בלילה‪ ,‬אני הולכת לנסות לישון‪ ",‬נגה אמרה מותשת‪.‬‬

                       ‫"בסדר‪ ,‬מותק‪ ",‬שמעתי את עצמי אומרת‪.‬‬
‫אחרי שנכנסה לחדרה‪ ,‬התחלתי לצעוד הלוך ושוב‪ .‬התמונה של‬
‫עודד ובתי מתנשקים לא משה ממוחי‪ .‬שיחזרתי שוב ושוב את השיחה‬
‫עם עודד יום אחרי שנגה עשתה אצלו בייביסיטר‪ .‬זכרתי שנגה אמרה‬
‫שהיא השכיבה את הילדים לפני שהוא חזר‪ ,‬ושהוא אמר שעזרה לו‬
‫להשכיב אותם לישון‪ ,‬אבל מעבר לסתירה הזאת בגרסאות לא היה שם‬
‫משהו מחשיד‪ .‬בעצם כן‪ ,‬בגלל זה ניסיתי לברר למה היא לא מוזמנת‬
‫שוב‪ .‬רגע‪ ,‬כשהוא בא אלינו‪ ,‬הוא פלט שהיא עוד כועסת עליו‪ .‬יכול‬
‫להיות שהיא נישקה אותו ושהוא לא שיתף פעולה? אבל אם הוא עשה‬
‫את הדבר הנכון‪ ,‬למה הוא לא אמר לי כלום? אין לי ברירה‪ ,‬אצטרך‬
‫לדבר איתו מאחורי גבה‪ .‬לא עכשיו‪ ,‬עכשיו אני צריכה לחשוב‪ ,‬לפעול‬
‫בחוכמה‪ .‬אם אחי נגע בילדה שלי‪ ,‬זה הסוף שלו‪ .‬לא‪ ,‬זה לא יכול‬
‫להיות‪ ,‬אני מכירה את עודד‪ ,‬אין מצב‪ ,‬גם ממה שנגה אמרה לא נשמע‬
‫ש‪ ...‬אבל הוא לא אמר לי כלום כשדיברתי איתו על הבעיות שנגה‬

                                       ‫עושה‪ ,‬זה חשוד‪ ,‬מאוד חשוד‪.‬‬
‫עליתי לגג וחייגתי‪ .‬הידיים רעדו לי‪ ,‬ממש‪ ,‬הייתי צריכה לחייג‬
‫כמה פעמים עד שהמספר‪ ,‬שידעתי בעל פה‪ ,‬נקלט‪ .‬סיפרתי לאדם את‬
‫מה שנגה אמרה‪" .‬אם עודד עשה לה משהו‪ ,‬הוא יכול מצדי למות‪",‬‬
‫התרתי את דמו של אחי‪" .‬לא‪ ,‬כי אם הוא היה נקי מאשמה‪ ,‬הוא היה‬
‫מספר לי על זה‪ .‬מצדי שישימו עליו אזיקים ויחקרו אותו‪ ,‬לא מעניין‬

                                       ‫אותי‪ ",‬גבר זעמי מרגע לרגע‪.‬‬
‫"תירגעי‪ ",‬אמר אדם‪" ,‬את קופצת מהר מדי למסקנות‪ .‬בדברים‬

                                ‫‪54‬‬
   49   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59