Page 68 - 23322
P. 68
תמי שמש קריץ
שוב אם היא זו שיזמה את הנשיקה ,ומשהבנתי שכן ,שאלתי בזהירות
למה בכלל עלה על דעתה לנשק את אחי" .ככה ",נגה השיבה בחיוך.
"אולי את קצת מאוהבת בו?" שאלתי בזהירות.
"נראה לך?" גיחכה" ,רציתי לראות מה תעשי".
נותרתי ללא מילים" .תקשיבי ,אני אוהבת אותך ,אבל אני כבר לא
יודעת מה לעשות ",אמרתי.
נגה הביטה בי כאילו אוזניה נאטמו בדונג" .כל החיים אני מכרכרת
סביבך כמו אימא אווזה מרוב דאגה .כל החיים אני רק מנסה לַרצות
אותך! מה רצית ,שלא אדאג כשאני רואה איך את זורקת את החיים
שלך לפח? שפשוט אתן לך להישאר במיטה במקום ללכת לבית
הספר?"
"כן ,אני רוצה שתניחי לי ושתפסיקי ללחוץ עליי ללכת לבית
הספר .אני אלך כשמתאים לי ,וכשלא ,אז לא".
אחרי אותה שיחה הרמתי דגל לבן" .קח את בתי ,את בכורתי
אשר אהבתי ",אמרתי לאדם" ,מעכשיו אתה אחראי עליה ".למרבה
ההפתעה ,בעלי נענה לבקשה ,כאילו רק חיכה להזדמנות .על הנשיקה
עם אחי לא התכוון לדבר כלל עם נגה ,אלא אם כן תפנה אליו בעצמה,
אבל מאותו יום לקח את ההגה לידיו .הוא ערך איתה שיחה ,אמר
לה שמעכשיו הוא זה שיטפל בכל מה שקשור לבית הספר ,ושהוא
מתכוון לעשות את זה אחרת .הוא לא ידפוק יותר בדלת חדרה בבוקר,
מעכשיו היא צריכה לכוון שעון .אם תתעורר ,מה טוב ,אם לא ,לא.
לגבי החומר הנלמד ,הוא מבין שבגלל החיסורים היא תצטרך את
עזרתו ,ואם תאפשר לו לעזור לה ,תגלה שאיתו זה יכול להיות כיף.
לא נכחתי בשיחה .ברוב חסדו ,בעלי סיפר לי עליה בלי להשמיט
את המשפטים שמהם עלה שהכנת השיעורים איתי עוד בבית הספר
היסודי הייתה "לא כיף".
צפיתי בבעלי מהצד ,ולא יכולתי שלא להבחין שאת רוב העצות
שהיה נותן לי בזמן שמילאתי את התפקיד ,הוא־עצמו אינו מיישם:
הוא לא חיכה שתפנה אליו ,ופשוט הכתיב לה את התשובות כשהתברר
68
