Page 71 - 23322
P. 71
אהבה בנסיבות מחמירות
שבויה בסיפורי הבדים שסיפרתי לעצמי ,החמאתי לבעלי על אורך
רוחו ועל הישגיו עם הבת הסוררת ,ומרוב שהיה מאושר מהמחמאות,
שיתף אותי בצרותיו :כמה ימים לפני כן למד למפרע חומר בהיסטוריה,
ממש קרא עשרות עמודים כדי ללמד את הבת ,ובכל זאת ,בסוף ,היא
החליטה לא לגשת למבחן .השתתפתי בצערו ,ובלבי שמחתי לאידו.
סופסוף הוא חווה על בשרו את מה שהיה מנת חלקי כשהייתי אמונה
על התפקיד .השמחה שלי ,כמובן ,לא הייתה שלמה ,כי בה בעת רציתי
שיצליח להשיב את הילדה למסילה.
אלא שכצפוי ,גם הסבלנות העל־אנושית שבעלי גילה לשיגיונותיה
של בתי ,לא הביאה את הגאולה .לטענתו ,את הנזקים שגרמתי לוקח
זמן לתקן ,ולרוע המזל ,הסלידה של בתנו מבית הספר כבר השתרשה.
בעזרת בעלי היא אמנם הסכימה להציץ בחומר הנלמד ,אבל שינוי
יסודי בגישה שלה כלפי המסגרת החינוכית לא הסתמן .מפה לשם,
באחד הבקרים היא התעוררה עם חום גבוה .נר ָאה שיש לה שפעת,
אבל גם כשהחום ירד ,היא לא הצליחה להתאושש .מין תשישות קשה
שלא חלפה ימים רבים ,אפילו להתגרות בי לא היה לה כוח .בבדיקת
הדם התברר שהיא חולה במחלת הנשיקה .אם לא הייתי שומעת את
אבחנת הרופא בעצמי ,הייתי חושבת שעובדים עליי.
ה"נשיקה" ,כך נקרא גם פסל של רודן ביצירה גדולה בשם "שערי
השאול" ,ומחלת הנשיקה של נגה הייתה באמת גיהינום .גיהינום
עבורנו ,אבל לא עבורה :היא קיבלה אישור מהרופא להיעדר מבית
הספר .דומה שייחלה להיות מנושקת לנצח .או לפחות עד סוף התיכון.
כך או כך ,גם כשהמחלה חלפה ,הילדה שלנו נשרה ממערכת החינוך.
"בתכם לא תעלה לכיתה י' בבית ספרנו" ,נאמר במכתב.
למרבה הפלא ,הנשירה של בתי מבית הספר עשתה לה רק טוב.
היא לא רצתה לשמוע על בית ספר אחר ,ובלית ברירה הנחנו לה.
אחרי כמה חודשים שבהם ישבה בבית ,מצב רוחה השתפר פלאים,
והחיוך חזר אל פניה .לא החיוך המרושע ההוא ,אלא חיוך מקסים,
כמו שהייתה מחייכת פעם ,כשהייתה ילדה רגילה .היא בילתה איתנו
71
