Page 69 - 23322
P. 69
אהבה בנסיבות מחמירות
שאין לה מושג מה רוצים ממנה .היו ימים שראיתי אותו מרצה לה
את החומר כשהיא שוכבת במיטה .הוא היה יושב על כיסא לצדה,
וכשנגה הייתה מכסה את ראשה בשמיכה ,היה רק שואל אם היא רוצה
שיפסיק .הילדה שלפה יד וסימנה שלא ,והוא פשוט המשיך להרצות
לה את החומר מבעד לשמיכה .עצביי הרופפים לא היו עומדים בזה,
ובלי קשר ,התמונה הזאת נראתה לי מטורפת .הרי הילדה לא מפגרת,
למה להמשיך לדבר איתה כשראשה מכוסה בשמיכה?
כבר לא היה אכפת לי אם זה טוב או רע ,העיקר שבעלי מתמודד
עם הצרה .מרגע שאדם לקח את הפיקוד ,הילדה אמנם עדיין לא
הלכה לבית הספר בסדירות ,אבל נראה שמשהו בכל זאת משתנה.
בבקרים שבהם החליטה שהיא הולכת לבית הספר ,הייתה אומרת
לו ברגע האחרון שיש לה שיעורים ,והוא היה מכתיב לה מהר את
התשובות ומאיץ בה לצאת .לא אמרתי דבר ,הרגע האחרון היה עדיף
על הישארותה בבית .הסכמתי עם כל מה שעבד איתה ,ובלבד שהבת
לא תנשור ממסגרת הלימודים.
חילופי התפקידים החדירו בבעלי חיות שלא הייתה בו קודם לכן.
הסדר החדש העניק לו מעמד של מעצמת־על .נראה שהוא סופסוף
מוצא את המקום שלא היה לו כל עוד אני ניהלתי את ענייני החינוך,
והוא הכיר לי על כך תודה ,הרעיף חיבה ,ליטף אותי כשעבר במטבח.
"כבר יותר טוב כשאתם רבים ",סיננה הטרוריסטית כשהבחינה
בליטוף.
יכולתי להרגיע אותה ולהגיד" ,זה לא כמו שזה נראה ",אלא
שבעצמי עדיין לא הבנתי מה אני באמת מרגישה .התקפי הזעם
המשתלח שלה אמנם פחתו בהדרגה ,אבל עדיין איימו עליי .בישלתי,
סידרתי את הבית מדי יום ,כדי שתהיה מראית עין של סדר בבית
המשוגעים ,ויצאתי ממנו בכל הזדמנות .הסתובבתי בחוץ שעות.
התהלכתי בבית כרוח רפאים .הדגל הלבן שהרמתי היה למעשה דגל
שחור .אמרתי ,אעשה כל מה שצריך ,ובלבד שלא אצטרך לעשות את
כל מה שכל אישה אחרת הייתה עושה :מתגרשת.
69
