Page 578 - IYUN

‫‪ ‬עיון ההלכה‬ ‫תקעח‬

‫כמה פרסאות‪ .‬שאם ישאר במדבר לעולם יחלל שבת וימות בארץ גזרה {ס"ק ח}‪.‬‬
‫אפי' ביום שמקדש בו (שו"ע)‪ ,‬כדי למהר לצאת מן המדבר‪{ .‬ס"ק ט}‪.‬‬

‫ה‪ .‬איסורי שבות דרבנן ‪ -‬אסור לעשות ביום השביעי שלו‪ .‬ובא"ר מיקל בשבות אפילו‬
‫ביום הז' שלו כיון דהוא רק ספיקא דרבנן‪{ .‬ס"ק ט}‪.‬‬

‫ו‪ .‬תפילין – חייב להניח בו‪ ,‬דהא רוב הימים הם ימי חול וצריך למיזל בתר רובא‪[ .‬ומה‬

‫שעושה קידוש הוא רק לזכרון בעלמא‪ .‬ומה שאסור במלאכה בכל יום‪ ,‬אפשר משום דעשאוהו‬
‫רבנן כקבוע‪ ,‬ואפילו אם נאמר דיום זה של שבת הוא בכלל קבוע גמור מדאורייתא והוי כמחצה‬
‫על מחצה‪ ,‬מ"מ מידי ספיקא דאורייתא לא נפקא‪ .‬ואפילו לדעת המ"א דס"ל דיום שביעי אסור‬
‫אלו אפילו בעניני שבותין כמו ביום טוב שני‪ ,‬זהו רק לחומרא אבל לא להקל‪ .‬ואך בעת התפלה‬

‫של שבת לא יניח התפלין כדי שלא יהיה תרתי דסתרי]‪{ .‬עי' ד"ה אפילו ביום}‪.‬‬

‫סעיף ב‬

‫ב[ היה יודע מנין הימים מיום שיצא בו‪ ,‬אבל אינו יודע באיזה יום יצא‪:‬‬
‫א‪ .‬לעשות תיכף מלאכה ‪ -‬אסור דשמא יצא ביום ג' וד'‪ ,‬והיום יום שבת‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬

‫ב‪ .‬ביום שישי ושביעי‪ - .‬אסור‪ ,‬דשמא יצא ביום א' וב'‪{ .‬ס"ק י}‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביום וליל שמיני ליציאתו‪[ ,‬וכן ביום ט"ו‪ ,‬וביום כ"ב‪ ,‬וכן לעולם] ‪ -‬מותר לעשות מלאכה‬

‫כל מה שירצה‪ ,‬שביום כזה יצא מביתו‪ ,‬דבודאי לא יצא בשבת (שו"ע)‪.‬‬
‫ד‪ .‬ביום ט' – אסור‪ .‬דהגם דאין דרך לצאת מביתו בע"ש‪ ,‬דילמא מיקלע ליה שיירא‬

‫ונפק בע"ש וא"כ יום ט' ליציאתו הוא שבת‪{ .‬ס"ק יא}‪.‬‬
‫ה‪ .‬יכול לעשות מלאכה באותו יום‪ ,‬שתספיק לו להתפרנס מזה כל השבוע ‪ -‬אסור‬
‫לעשות מלאכה כל השבוע‪{ .‬ס"ק יא}‪ .‬ומזה נלמד לאיש צבא שהוטלה עליו‬
‫מלאכה שתהיה מתוקנת ליום השבת בצהרים‪ ,‬שמחוייב להכין המלאכה מקודם‬
‫כדי שלא יצטרך לחלל השבת‪ ,‬דהרי הממשלה לא צותה שיעשה דוקא ביום‬

‫השבת‪ .‬וכן נוכל ללמוד מסימן זה כמה הלכות המצויות בענין זה‪{ .‬אות ט}‪.‬‬

‫אבות מלאכה שלא נזכרו ‪[ -‬סיום המ"ב]‬
‫א‪ .‬מנפץ ‪ -‬הסורק צמר או פשתן‪ ,‬או שאר דברים כמו שסורקין הפשתן והצמר‪ ,‬או‬
‫כמו שנופצין הצמר לעשות הלבדין‪ ,‬והמנפץ הגידין דהיינו שחובט במקל על‬
‫הגידין עד שעושה אותן כחוטין לטוות אותן כמו שהסופרין עושין‪ ,‬כ"ז קרוי‬