Page 127 - Step and repeat document 1
P. 127

‫פרשת תולדות | ‪127‬‬

‫הגיש לעשו לחם‪ ,‬הוא הוסיף והגיש לעשו נזיד עדשים תמורת הבכורה‪ ,‬וכך עשו לא יכול‬
                                    ‫היה לטעון שנזיד העדשים הוא שהציל את חייו‪.‬‬

                                 ‫ה‪ .‬יעקב ועשו‪ ,‬העולם הזה והעולם הבא‬

‫לסיום‪ ,‬נציין שהוויכוח בין יעקב ועשו לא התחיל ביחס לבכורה‪ ,‬אלא עוד כשהיו בבטן‬
‫של אימם רבקה‪ ,‬ככתוב‪ַ" :‬ו ִּי ְת ֹר ֲצצ ּו ַה ָּב ִנים ְּב ִקְר ָּב ּה" (כה‪ ,‬כב)‪ ,‬וכפי שראינו לעיל‪ .‬העובדה‬
‫שהוויכוח ביניהם התחיל עוד כשהיו עוברים מעידה על כך שכל מה שיקרה בהמשך הוא‬
‫תוצאה של הגנים השונים בתכלית שהיו טבועים בהם עוד בבטן אימם‪ .‬מכאן נלמד שיעקב‬

                                             ‫ועשו הם שני עולמות שונים לחלוטין‪.‬‬

‫השוני ביניהם‪ ,‬בין שני העולמות הללו‪ ,‬התגלה ובא לידי ביטוי כאשר הנערים גדלו‪:‬‬
‫"ַו ִּי ְג ְ ּדל ּו ַה ְּנ ָעִרים ַו ְי ִהי ֵע ָ ׂשו ִאי ׁש ֹי ֵד ַע ַצ ִיד ִאי ׁש ָ ׂש ֶדה ְו ַי ֲע ֹקב ִאי ׁש ָּתם י ׁ ֵשב ֹא ָה ִלים" (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬
‫או אז התחיל המשא והמתן על הבכורה‪ ,‬שבו מתגלה במלואה אישיותו הבעייתית של‬
‫עשו; במדרש אומרים חז"ל שהיום שבו עשו חזר מן השדה והוא עייף‪ ,‬הוא היום שבו נפטר‬

        ‫אברהם אבינו‪ ,‬ולכן יעקב הכין תבשיל של עדשים‪ ,‬כדי לנחם בו את יצחק אביו‪:‬‬

‫"ַו ָּי ֶזד ַי ֲעקֹב ָנ ִזיד" – אמר לו‪ :‬מה טיבו של נזיד זה? אמר לו‪ :‬שמת אותו זקן‪ .‬אמר‪:‬‬
‫באותו הזקן פגעה ִמדת הדין? [שהרי אברהם מת לפני שהגיע לשנותיו של תרח‬
‫אביו] אמר לו‪ :‬הין‪ .‬אמר‪ :‬אם כן לא מתן שכר ולא תחיית המתים! ורוח הקֹדש‬
‫צווחת (ירמיהו כב‪ ,‬י)‪ַ " :‬אל ִּת ְב ּכ ּו ְל ֵמת ְו ַאל ָּת ֻנד ּו ל ֹו" – זה אברהם [שמת בקיצור‬
‫שנים כדי שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה]‪ְּ " ,‬בכ ּו ָבכ ֹו ַל ֹה ֵל ְך" – זה עשו‬

                                                   ‫(בראשית רבה סג‪ ,‬יא)‪.‬‬

‫כך‪ ,‬מתוך שעשו כפר בתחיית המתים‪ ,‬הוא איבד את חלקו בעולם הבא‪ ,‬ולכן לא על‬
                             ‫אברהם יש לבכות אלא דווקא על עשו ה"הולך" לאבדון‪.‬‬

‫באותו היום שבא עשו מן השדה‪ ,‬אומר המדרש‪ ,‬הוא עבר "שתי עבירות קשות‪ :‬בא על‬
‫נערה מאורשה‪ ,‬והרג את הנפש" (תנחומא‪ ,‬כי תצא‪ ,‬ד)‪ .‬במסכת בבא בתרא (טז‪ ,‬ע"ב)‬
‫הגמרא מונה חמש עברות שעבר עשו באותו יום‪ .‬דבר זה מלמד שהרצון המיידי שלו‬
‫לנזיד העדשים היה רק סימן היכר התנהגותי למעשים חמורים הרבה יותר שלו‪ .‬מכאן‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132