Page 207 - Step and repeat document 1
P. 207

‫פרשת ץקמ | ‪207‬‬

‫בתחבולותיו עם אחיו‪ .‬נמצא שלאורך כל שהותו במצרים יוסף היה מחובר לאלוקים וייחס‬
‫לו את הכוח המניע של האירועים‪ .‬לכן‪ ,‬לא מסתבר לומר שכאשר הוא אומר לאחיו‪ֶ " :‬את‬
‫ָה ֱא‪-‬לֹ ִהים ֲא ִני ָיֵרא" (מב‪ ,‬יח) הוא מדבר מן השפה ולחוץ ופיו וליבו אינם שווים‪ ,‬מכיוון‬
‫שכאמור‪ ,‬כבר לפני המפגש איתם אנו רואים שיוסף היה מחובר לאלוקים ושם שמיים‬
‫היה שגור בפיו כל העת‪ .‬מכאן נלמד שלאורך כל הדרך יוסף לא הונע מרצון לנקום אלא‬

                                                                    ‫מאמונה בה'‪.‬‬

‫‪ .2‬בכיו של יוסף – במהלך עלילותיו עם אחיו‪ ,‬בוכה יוסף כמה פעמים (נדון בהרחבה‬
‫בבכיותיו של יוסף בשיעור לפרשת ויחי)‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬אדם שאזור ברגש הנקמה‬
‫מקשיח את ליבו ולא מסוגל לבכות‪ .‬אלו הם תרתי דסתרי‪ ,‬ולכן‪ ,‬אם יוסף בוכה‪ ,‬משמע‬

                                          ‫שליבו אינו מלא ברגשי נקמה כלפי אחיו‪.‬‬

‫‪ .3‬חמלתו של יוסף – גם כאשר יוסף מעליל עלילות על אחיו‪ ,‬הוא מגלה לא מעט חמלה‬
‫כלפיהם‪ .‬כך‪ ,‬יוסף משחרר את כל האחים (מלבד שמעון)‪ ,‬נותן להם מתנות ואף מזמין‬
‫אותם לאכול איתו‪ .‬אדם שליבו מלא ברצון לנקום‪ ,‬אינו נוהג בחמלה עם אלו שפגעו בו‪.‬‬
‫גם מהמדרש ניתן ללמוד שיוסף לא פעל ממניע של נקמנות כשהתנכר לאחיו; על כך‬
‫שיוסף אסר את שמעון לעיני שאר האחים‪ ,‬אומר המדרש‪" :‬לעיניהם אסרו‪ ,‬כיון שיצאו‬
‫להם הוציאו‪ ,‬והיה מאכילו ומשקהו ומרחיצו וסכו" (בראשית רבה צא‪ ,‬כד)‪ .‬כלומר‪ ,‬יוסף‬
‫לא התייחס בנקמנות לאח שכלא‪ ,‬אלא דאג שיטפלו בו ברחמנות ואהבה רבה‪ .‬התנהגות‬

                                        ‫זו מלמדת שיוסף לא פעל ממניע של נקמה‪.‬‬

‫‪ .4‬חלומותיו של יוסף – כאשר יוסף פוגש את אחיו‪ ,‬הכתוב אומר‪ַ" :‬ו ִּי ְז ּכֹר י ֹו ֵסף ֵאת ַה ֲחלֹמ ֹות‬
‫ֲא ׁ ֶשר ָח ַלם ָל ֶהם ַו ּיֹא ֶמר ֲא ֵל ֶהם ְמ ַר ְּג ִלים ַא ֶּתם ִל ְרא ֹות ֶאת ֶע ְר ַות ָה ָא ֶרץ ָּבא ֶתם" (מב‪ ,‬ט)‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הכתוב מעיד שהמניע לכל התנכרותו של יוסף לאחיו הוא זיכרון חלומותיו‪ ,‬וככל‬
‫הנראה הרצון להגשימם – ולא זיכרון השלכתו לבור או מכירתו‪ ,‬שהרי לא נאמר‪' :‬ויזכור‬

                                ‫יוסף את הרצון להרוג אותו'‪ ,‬או את 'השלכתו לבור'‪.‬‬

‫מדברי הזוהר הקדוש על הפרשה (ח"א‪ ,‬מקץ‪ ,‬רא‪ ,‬ע"ב) נלמד שכל מה שעשה יוסף כלפי‬
‫אחיו‪ ,‬היה זה כלפי חוץ‪ :‬הזוהר מספר על רבי אבא (הוא אותו תלמיד שישב למרגלותיו‬
‫של רשב"י בישיבת האידרא וכתב את ספר הזוהר) שישב בפתח שער העיר לוד וראה אדם‬
‫שוכב על גל של אבנים בשיפוע ההר‪ .‬מרוב עייפות נרדם אותו אדם‪ ,‬כאשר לפתע הגיח‬
‫מגל האבנים נחש ועמד להכיש את האדם הישן‪ .‬אכן‪ ,‬פתאום נפלה חתיכת עץ משורש‬
   202   203   204   205   206   207   208   209   210   211   212