Page 118 - 10422
P. 118
ריק ריירדן
טופוגרפיית הקרקעית .הקרן עוצרת בנקודה במרכז האוקיינוס
השקט שדבר לא מסומן בה ,רק הים הפתוח.
קורא טביעת האצבע מתחיל להכאיב לי .המטען החשמלי
התחזק.
"אסטר ",אני אומרת בלסת חשוקה" ,את יכולה לשנן את
הקואורדינטות האלה?"
"כבר שיננתי ",היא אומרת .היא נלהבת .אני מבינה אותה.
אני מרפה ממשקולת הנייר .הקו הזוהר כבה.
נליניה שורקת" .אוקיי ,מה שראינו הרגע? אני יכולה רק
לנחש איך זה עובד .ההפעלה על בסיס דנ"א שולחת אות
חשמלי מקודד כלשהו אל הנייר — או לא־נייר ,מה שלא יהיה
החומר הזה .זה מראה לך נתיב מוצפן .לא משאיר שום עקבות.
כאילו ,וואו".
"צלופחים חשמליים מתקשרים באמצעות פעימות חשמליות
במתח נמוך ",אסטר אומרת" .יכול להיות שהמפה עשויה מעור
צלופח ,או בטח מחומר אורגני שגודל במעבדה ומבוסס על עור
צלופח ,כי יהיה אכזרי להרוג בשביל זה צלופחים .נמו לא היה
עושה דבר כזה ,נכון?" היא מסתכלת עליי בבקשת אישור ,ואז
מחליטה בעצמה" .לא .לא יכול להיות".
"מה שזה לא יהיה "...נליניה מנענעת בראשה בהשתאות.
"אלוהים אדירים".
"בבקשה אל תישאי את שם האל לשווא ",ג'ם אומר.
"מי אתה ,אמא שלי?"
"בסך הכול ביקשתי בנימוס"...
"תפסיקו ,שניכם ",אני אומרת.
למרבה ההפתעה ,הם מפסיקים.
"אסטר ",אני אומרת" ,מה המרחק של הקואורדינטות האלה
מהמיקום הנוכחי שלנו?"
118
