Page 114 - 10422
P. 114

‫ריק ריירדן‬

‫הפנים של יואט הן מפה של ורידים כחולים חיוורים וכתמי‬
‫גיל‪ .‬אני רוצה לקלל אותו על כך שהוא סובל מבעיות רפואיות‬
‫דווקא עכשיו‪ .‬הוא היה צריך לטפל בעצמו טוב יותר‪ .‬אבל‪,‬‬

                                     ‫כמובן‪ ,‬זה לא הוגן מצדי‪.‬‬
‫מה יואט היה רוצה שאעשה? אני יודעת את התשובה‪.‬‬
‫להמשיך‪ .‬למצוא את הבסיס הסודי‪ .‬אבל באיזה מרחק הוא‬

                        ‫נמצא? והאם זה שווה את החיים שלו?‬
‫"אתם יכולים לעזור לו?" אני שואלת את לין־דזה ואת‬

                                                     ‫פרנקלין‪.‬‬
‫פרנקלין מושך בכתפיים בחוסר אונים‪" .‬אנחנו תלמידי‬

               ‫כיתה ט'‪ ,‬אנה‪ .‬עברנו הכשרה רפואית‪ ,‬אבל —"‬

‫"אם זה סרטן הלבלב בשלב מתקדם‪ ",‬אסטר מתערבת‬

‫בשיחה‪ ,‬וכולם מלבד יואט קופצים בבהלה‪" ,‬הסיכויים שלו‬
‫לשרוד גרועים בכל מקרה‪ .‬אפילו בית חולים מתקדם לא יוכל‬

                                       ‫לעשות הרבה בשבילו‪".‬‬
‫הפה של לין־דזה נפער בתגובה לבוטות שלה‪" .‬אסטר‪ ,‬אנחנו‬

                          ‫אורקות‪ .‬אנחנו לא יכולים פשוט —"‬
             ‫"אבל מה שהיא אומרת נכון‪ ",‬פרנקלין אומר‪.‬‬
‫"אני לא מאמינה‪ ",‬לין־דזה אומרת‪" .‬אנחנו חייבים לחזור!"‬
‫"הבסיס‪ ",‬ג'ם אומר‪" .‬יואט הזכיר שנמצאת שם הטכנולוגיה‬
‫הכי מתקדמת שלנו‪ .‬אולי יש להם ציוד רפואי‪ .‬דברים יותר‬

                                 ‫טובים מבית חולים מתקדם‪".‬‬
             ‫נליניה מצקצקת בלשונה‪" .‬זה חתיכת הימור‪".‬‬
‫"איזה בסיס?" פרנקלין דורש לדעת‪ ,‬ובעיניים שלו ניצתת‬

                                    ‫תקווה‪" .‬כמה רחוק הוא?"‬
‫כולם מסתכלים עליי בציפייה להנחיות‪ .‬אני תוהה אם ג'ם‬
‫חלק איתם את החדשות שאני עכשיו "האדם החשוב"‪ .‬אין לי‬

                 ‫הנחיות בשבילם‪ .‬אין לי כרגע אפילו נעליים‪.‬‬

                                                                             ‫‪114‬‬
   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119