Page 109 - 10422
P. 109
בת המעמקים
"אני בסדר ",הוא מתנשף" .רק התשתי את עצמי".
אני מחליפה מבט עם נליניה .כן ,זה היה שקר מוחלט.
"נאמן טוויין ",יואט מתנשף" ,קצת עזרה ,בבקשה".
ג'ם נראה מלא הקלה שהוא יכול לעשות משהו .הוא תופס
בזרוע של יואט ועוזר לו לקום.
"אני אעזוב אותך לעת עתה ,נאמנה דקר ",יואט אומר.
"קחי זמן לחשוב .דרך הפעולה שלנו תלויה בך .אנחנו נציית
לפקודות שלך".
אני בוהה בו .תצייתו לפקודות שלי? הרעיון מבעית אותי.
"אבל ...אתה עוזב?" אני מגמגמת" .אלה המגורים שלך".
"לא ,לא ",יואט אומר" .הם שלך .אני אמרתי שאת האדם
החשוב ביותר בעולם ,אז מן הסתם את גם האדם הכי חשוב
בספינה הזאת .נדבר שוב בבוקר .מר טוויין ,אם תעזור לי להגיע
לגשר"...
לפני שהם מגיעים לדלת ,אני קוראת" ,המורה".
יואט מסתובב.
"הזכרת פריטים "...אני לא רוצה להמשיך ,אבל מכריחה את
עצמי" .אמרת שהצוללת של נמו נחרבה לכאורה .ההורים שלי
מתו בניסיון למצוא —"
"הם הצליחו ,אנה ",הוא אומר לי בקול מלא כמיהה ,כאילו
שהוא מדבר על סנטה קלאוס" .אחרי ארבעה דורות של חיפושים
שלא נשאו פרי ,ההורים שלך הצליחו .הם גילו את הנאוטילוס
הטרופה".
109
