Page 111 - 10422
P. 111
בת המעמקים
ג'ם מסתכל עליי במבט מוטרד .אולי הוא רואה אותי אחרת
עכשיו כשהוא יודע שאני קרובת משפחה של קברניט צוללת/
פורע־חוק/מטורף/גאון מפורסם .ואולי הוא שוקל לישון כל
הלילה מחוץ לדלת שלנו למקרה שעוד מישהו ינסה לחטוף
אותי .אני מקווה שזאת האפשרות הראשונה.
נליניה ואסטר מתעקשות שאקבל את המיטה .הן בסדר
גמור בשקי השינה .אני מתארת לעצמי שנישאר ערות ונדבר
שעות .היום הזה היה מכתש מעשן של אומללות .המחשבות
שלי מתרוצצות ,ויש לי כל כך הרבה רגשות לעבד .איך אוכל
לישון? אבל ברגע שאני נשכבת על המזרן הגדול והנוח,
התשישות עושה את שלה .הגוף שלי אומר ,לא ,את סיימת
להיום ,חמודה .ואני נרדמת.
אני תמיד ישנה מצוין בים.
בלילה אני חולמת חלומות מקוטעים ומלאי חיים ,בעיקר
על ריחות .אחרי הביקור במקדש קטורת אלגום נדבקת לסארי
של אמא שלי כשהיא מחבקת אותי חיבוק אמיץ וצוחקת מאיזו
בדיחה מטופשת שלי .אנחנו עומדות יחד במטבח בזמן חג
ה ֹולי וצופות במאפים בתנור .הפה שלי מתמלא רוק מהריחות
המטריפים של הל ,חלב מרוכז וקוקוס .ואז אבא שלי לוקח על
הידיים אותי קטנה מאוד .אני מעמידה פנים שאני עדיין ישנה
כדי ליהנות ממגע הלחי שלי בזווית החמימה של הצוואר שלו.
האפטרשייב שלו בריח ציפורן מזכיר לי פאי דלעת .ואז אחי
מחזיק לי את היד כשהוא מלווה אותי הביתה אחרי מכות בבית
הספר היסודי .הוא לא מבוגר ממני בהרבה ,אבל עושה רושם
כל כך בוגר .הקול של ֶדב מרגיע אבל גם כעוס מאוד .הוא
אומר לי שאנשים אחרים הם טיפשים אם הם לא מכבדים אותי.
אני מבריקה וחזקה ומגיע לי כל דבר בעולם .לפה הפצוע שלי
יש טעם נחושת .אנחנו חולפים על פני היערה הפורחת בקצה
111
