Page 196 - 10422
P. 196
ריק ריירדן
האוכל .שאר הצוות מתפזר בחדר הראשי .הם יושבים בכל
מקום אפשרי ,למרות שאף אחד לא אמיץ מספיק לנסות את
נדנדת הצמיג של יופיטר.
עוצמת הקול של השיחה גוברת .פה ושם אני שומעת קולות
צחוק .חבריי לכיתה מתבדחים זה עם זה ונראים רגועים ושמחים
כמו שלא ראיתי אותם מאז שהעולם שלנו נחרב .אם אני עוצמת
עיניים ,אני כמעט יכולה לדמיין שאני בקפיטריה של הרדינג־
פנקרופט בערב שגרתי.
אני מתחילה לשקוע בביצת העצב ,עד שיופיטר מניח מולי
צלחת לזניה מהבילה .הוא הוסיף בצד סלט משגע ושתי פרוסות
קצת שרופות של לחם שום.
הוא מצביע על לוקה .הלחם באשמתו.
תודה רבה ,אני מסמנת.
יופיטר לוקח את המפית שלי ומניח אותה בחיקי .כי כמו כל
קופי־האדם ,הוא יודע יותר ממני על נימוסי שולחן.
הפה שלי נמלא רוק מריח הלזניה .גבינה ורוטב עגבניות
מבעבעים בין דפי פסטה זהובים.
אני פונה אל לוקה" .אני לא רוצה להעליב את הבישול של
יופיטר ,אבל אין בזה בשר ,נכון? אתה יודע ,הינדואית".
לוקה צוחק בחביבות" .בלי בשר .בימים המוקדמים של
הנאוטילוס נמו והצוות שלו צדו בעלי חיים ימיים בשביל
הבשר ,אבל עם השנים נמו הפך למה שהיום היינו מכנים
טבעוני .הוא הבין שכך טוב יותר עבור האוקיינוס .הוא
גידל גידולים היברידיים משלו בגנים תת־מימיים ב"...
צל חולף לרגע על פניו ,כאילו קלט שאמר משהו שלא היה
אמור לומר" .קרוב לכאן .הרבה מהגידולים האלה צמחו פרא.
הם משגשגים עד היום .כל דבר בצלחת שלך הגיע מהגנים
האלה".
196
