Page 197 - 10422
P. 197

‫בת המעמקים‬

‫מהעבר האחר שלו אסטר מרחרחת את לחם השום שלה‪.‬‬
                                                  ‫"אפילו זה?"‬

‫"טוב‪ ,‬לא השום‪ ",‬לוקה מודה‪" .‬אני מטפח גן משלי מחוץ‬
‫למים‪ ,‬באי‪ ,‬בשביל עשבים ותבלינים שקשה לחקות‪ .‬אבל כל‬
‫השאר‪ ,‬כן‪ .‬קמח אצות לבנות‪ ,‬סודה לשתייה וחומצה במקום‬

                                                   ‫שמרים —"‬
                 ‫"מה לגבי החמאה והגבינה?" אני שואלת‪.‬‬
        ‫"מקרו־אצות בעיבוד מיוחד ותמצית אצה אדומה‪".‬‬

                    ‫"יאמי?" נליניה אומרת מעבר לשולחן‪.‬‬
                    ‫אופליה דוחפת לה את הזרוע‪" .‬תנסי‪".‬‬
‫נליניה מכרסמת את הלחם‪ .‬העיניים שלה נפערות‪" .‬באמת‬

                                    ‫יאמי! קצת שרוף‪ ,‬אבל —"‬
                               ‫"בסדר‪ ,‬בסדר!" לוקה אומר‪.‬‬
‫אופליה מחייכת חיוך רחב‪ ,‬וזה גורם לה להיראות פחות כמו‬
‫פלדה נוקשה ויותר‪ ...‬לא יודעת‪ ,‬כסופה‪" .‬כל דבר שיופיטר‬
‫רואה ב'בייק אוף בריטניה'‪ ,‬או בכל אחת מתוכניות הבישול‬
‫האחרות שהוא אוהב‪ ,‬אנחנו מסוגלים לחקות באמצעות מוצרים‬
              ‫צמחיים מהים‪ .‬האורנגאוטן דואג לנו לאתגרים‪".‬‬
‫אני מנסה את הלזניה‪ .‬הטעם טוב אפילו מהריח‪" .‬אפשר‬
                         ‫להאכיל את העולם בגידולים האלה‪".‬‬
‫אופליה מרימה אצבע בתנועת אזהרה‪" .‬או להאכיל את‬
‫שורת הרווח של תאגידים רב־לאומיים שירצו לנצל את מקורות‬
‫המזון — או מה שיותר סביר‪ ,‬לחנוק אותם כדי לשמר את‬

                                          ‫המונופולים שלהם‪".‬‬
       ‫פתאום לארוחת הערב שלי יש קצת טעם של אצות‪.‬‬
‫טופ יושב בסבלנות לרגלי אסטר‪ .‬הוא לא מתחנן לשאריות —‬
‫הוא חכם מדי לזה‪ .‬הוא פשוט יושב לו חמוד ועצוב ובוהה‬
‫במרחק כאילו חושב‪ ,‬אוי‪ ,‬הבטן המסכנה שלי! בכל פעם‬

‫‪197‬‬
   192   193   194   195   196   197   198   199   200   201   202