Page 198 - 10422
P. 198
ריק ריירדן
שמישהו מגניב לו משהו ,וזה קורה לעתים קרובות ,הוא נראה
מופתע .בשבילי? טוב ,אם אתם מתעקשים.
הוא חצי חיית תמיכה רגשית וחצי אומן הונאות.
יופיטר מסתובב בין הדולפינים ומפטפט איתם בשפת
הסימנים .הוא מתאר את הפלאים הקולינריים שהם נהנים מהם.
קשה לעקוב אחרי חלק ממונחי הבישול שלו .מעולם לא למדתי
את המונחים בשפת הסימנים ל"בעבוע עדין" או "אצה אדומה".
ועדיין ,הדולפינים יודעים איך אומרים "טעים מאוד" ו"תודה
רבה" .נראה שזה מספק אותו.
ג'ם מנגב את שאריות הלזניה שלו בלחם שום" .אז ,דוקטור
ברסנטי —"
"בבקשה ממך ,לוקה".
ג'ם זע באי־נוחות .הוא מעדיף גינונים רשמיים" .אממ ,אז
אתה ודוקטור —"
"שם המשפחה שלי ארטמזיה ",אופליה אומרת" ,אבל תקרא
לי אופליה".
ג'ם מצליח לעבד את זה בלי שיפקע לו וריד בראש.
"אממ ,אופליה ולוקה ...אמרתם ששניכם למדתם בהרדינג־
פנקרופט?"
לוקה מהנהן" .כמו אבא שלי ,ואבא שלו ,ואבא שלו לפניו!
ב־י"ב הייתי הקפטן של בית סילונית".
כמה סילוניות ממלמלים "יש!" ומפמפמים באגרופים מתוך
גאוות הבית.
"באותה שנה ",אופליה אומרת" ,אני הייתי הקפטנית של
בית אורקה .גם גמרתי בהצטיינות את מסלול הלימודים של
הכרישים".
אני מסתכלת עליה ביראת כבוד חדשה .כבר היו בתולדות
בית הספר תלמידים שלמדו בשני בתים ,אבל זה מאוד קשה.
198
