Page 200 - 10422
P. 200

‫ריק ריירדן‬

‫ברור שנליניה שמה לב‪" .‬אז מה‪ ,‬לוקה‪ "...‬היא מושכת‬

‫את תשומת לבו בעוצמת צליל שלא היתה מביישת את אסטר‪.‬‬
               ‫"כמה דורות המשפחה שלך למדה באקדמיה?"‬

‫העיניים שלו נוצצות‪" .‬מאז ההתחלה‪ .‬אנחנו גויסנו בגלל‬
                 ‫העבודה של אבי־אבותיי על בעירה פנימית‪".‬‬

‫הבעת העניין של נליניה מתעצמת בכמה רמות‪" .‬רגע‪ ,‬אתה‬
‫צאצא של ֵאא ּו ֶג' ְני ֹו ברסנטי? האיש שבנה את מנוע הבעירה‬

                                           ‫הפנימית הראשון?"‬
‫לוקה פושט ידיים‪" .‬הרבה משפחות מפורסמות היו מקושרות‬
‫עם האקדמיה במשך דורות‪ .‬בית הספר נזקק למוחות המבריקים‬
‫ביותר כדי לשחזר את הטכנולוגיות של נמו! אבל ודאי שזה‬
‫לא מפתיע‪ .‬במחזור שלכם יש הרדינג‪ ,‬דקר‪ "...‬הוא מעיף מבט‬
‫בג'ם‪" .‬שם המשפחה שלך טוויין‪ ,‬נכון? לא היה סופר אמריקני‬

                                                 ‫מפורסם —?"‬
‫"אין קרבת דם‪ ",‬ג'ם רוטן‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬השם האמיתי שלו‬

                                                 ‫היה קלמנס‪".‬‬
‫"אני מבין‪ ".‬לוקה נשמע קצת מאוכזב‪ ,‬כאילו רצה לבקש‬
‫חתימה‪" .‬בכל אופן‪ ,‬כל דור חייב להוכיח את הערך שלו‬

                  ‫באקדמיה‪ ,‬כמו שאני בטוח שאתם תוכיחו!"‬
‫ההבעות של חבריי לכיתה סביב השולחן הופכות עגמומיות‪.‬‬
‫אני מתארת לעצמי שהם חושבים את אותה מחשבה כמוני‪ .‬איך‬

   ‫נוכל להוכיח את הערך שלנו כשהאקדמיה כבר לא קיימת?‬
‫ייתכן שיום אחד היינו ממונים לקפטנים של הבתים שלנו‪.‬‬
‫אולי היינו מוצאים אהבה בין התלמידים האחרים‪ ,‬כמו שלוקה‬
‫ואופליה מצאו (אם כי אני מודה שקשה לי לדמיין דבר כזה)‪.‬‬

               ‫אולי היינו ממשיכים משם לקריירות מדהימות‪.‬‬
‫אין דרך לדעת‪ .‬לפני ארבעה ימים העתיד שלנו קרס לים‬

                                                   ‫מראש צוק‪.‬‬

                                                                             ‫‪200‬‬
   195   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205