Page 273 - 10422
P. 273
בת המעמקים
"דרומה במהירות מלאה ,כן ,קפטנית".
"עומק "...אני ממצמצת ומנסה לנקות את הראש .אני בודקת
בתצוגה ההולוגרפית מעל העמדה של לי־אן" .עומק עשרים
וחמישה מטר".
"עומק עשרים וחמישה מטר ",לי־אן אומרת.
במעמקי הבטן אני מרגישה בצוללת מתחילה להאיץ ולצלול.
"קפטנית ",הקול של נליניה מצרצר ברמקול" .אני חושבת
שאולי עדיף שנאט .יש לי קריאות מוזרות מ — אוי ,זה לא
טוב".
רטט עובר בנאוטילוס .אני שומעת את הסילוניות צועקים
במערכת התקשורת .מאחורינו ,בהמשך המסדרון ,אנשי צוות
נוספים צועקים בבהלה.
"כאן הנשקייה!" דרו קורא במערכת התקשורת" .רפש ירוק
יוצא מתעלות האוורור!"
"כאן המטבח!" זה הקול של בריג'יד סולטר .מאחוריה אני
שומעת אורנגאוטן מודאג נאנק וקורא" .איזשהו חומר נוזל
מתעלות האוורור .הוא מתיז על כל הסירים והמחבתות של
יופיטר ,והוא ממש לא מאושר מזה!"
"כאן חדר המנועים!" נליניה צועקת" .המנוע הראשי
מושבת! יש לנו רפש! אני חוזרת ,יש לנו רפש!"
חלימה חובטת באגרוף על בקרת הניווט" .קפטנית ,איבדנו
הנעה".
אני מקללת בשקט .אני נזכרת בגוש האצות הרקובות שלוקה
שלף מארון החשמל בביקור הראשון שלי בצוללת .אני מדמיינת
שיטפון של הביוב המצחין הזה מהתקופה הוויקטוריאנית
שזולג מכל תעלה וחריץ בצוללת לאחר שנדחף למערכת בשל
הדרישות שהצבנו בפני דלי הנמוניום הישן הזה .מה חשבתי
לעצמי ,שהתייחסתי לנאוטילוס כמו אל צוללת מתפקדת?
273
