Page 277 - 10422
P. 277
42
אני זוכרת את הפעם הראשונה שחטפתי הרעלת חנקן.
המדריך שלי לקח אותי לצלול לעומק של יותר משלושים
מטרים עם מכלי אוויר רגילים ,רק כדי להדגים לי את ההרגשה
של "שיכרון מעמקים" .שדה הראייה שלי התחיל להצטמצם.
לא הצלחתי לעשות חישובים פשוטים במחשב הצלילה שלי.
נמלאתי תערובת משונה של אופוריה ואימה .ידעתי שהריק
הכחול היפהפה יהרוג אותי אם אצלול עמוק יותר ,אבל זה
בדיוק מה שרציתי לעשות.
הקול של ֶדב גורם לי תחושה דומה.
המחשבות שלי הופכות צמיגיות .אחי בחיים .אחי בוגד.
אני מלאת הקלה .אני נחרדת .אני מסתחררת אל מעמקי
תהום כחולה.
"לא יכול להיות ",אני אומרת.
צוות הגשר נועץ בי מבטים .הם נראים המומים ,מבולבלים...
פגועים .הם צריכים תשובות .ושוב ,אין לי כאלה.
"זה — זה בטוח מזויף ",אני אומרת" .סינתיסייזר–"
"זה הקול שלו ,אנה ".אסטר נועצת מבט ברצפה בפנים
קודרות" .הוא בחיים".
277
