Page 300 - 10422
P. 300
ריק ריירדן
אה.
בדרך כלל אני לא נערה חומרנית .חפצים לא מרשימים
אותי.
אבל לרגע אני שוכחת איך נושמים .אני חווה מחדש את
אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלי ,כש ֶדב ,שלדעתי היה אז
בעצמו ילד קטן ,נשף אל תוך הנחיריים שלי ,והריאות החזקות
יותר שלו גברו על שלי עד שהנשימה שלי נעתקה מהלם.
אני לא מאמינה למראה עיניי.
"חדר האוצרות של נמו ",אסטר אומרת בשלווה ראויה
לציון" .ככה חשבתי".
עכשיו אני מבינה את האמרה "לא כל הנוצץ זהב" ,כי בחדר
האוצרות של נמו הרבה מהנוצץ הוא כסף ,יהלומים ,אבני אודם,
פנינים ותכשיטים מפוארים מטורפים .המדפים עמוסים תיבות
עץ ,כל אחת עולה על גדותיה שלל ממוין בקפידה .נראה שנמו
היה חולה סדר .כל היהלומים מאוחסנים יחד ,כל אבני האודם
בנפרד ,והפנינים ממוינות לפי צבע וגודל .בצמוד לקיר האחורי
יש משטח של מטילי זהב .יש אפילו מדף ועליו שישה כתרים,
כל אחד נראה כאילו נתלש מראשו של מלך כלשהו מהמאה
התשע־עשרה .בגדול החדר מזכיר לי חנות "הכול במיליון
דולר".
סליחה ,אדוני ,יש לכם אבני ספיר?
בוודאי ,במעבר שלוש ,קצת אחרי מטילי הכסף.
"וואו ",אני אומרת ,וזה ממש לא מספיק.
אסטר מסתכלת סביב בהשתאות" .את החדר הזה סידר
גאון".
טופ מרחרח מסביב ומכשכש בחצי כוח ,כאילו אומר ,טוב,
אני מניח שזה בסדר ,אבל זה לא חטיפי כלבים.
אסטר לוקחת תיבה בגודל קופסת נעליים מלאה פנינים
300
