Page 295 - 10422
P. 295
בת המעמקים
כן מקילה קצת את הקור הלח .לא הייתי מנחשת שאנחנו מתחת
למים אם לא החלון המשקיף אל הריק הכחול ,ופה ושם כריש
לבן שוליים שחולף על פנינו.
אני אסירת תודה על חברתה של אסטר .אני בטוחה שיש
לה מיליון דברים לעשות ,אבל היא כנראה הבינה שאם היא לא
תשגיח עליי ,אני אזנק מהכורסה ואתחיל לעבוד.
"תירגעי ",היא נוזפת בי שוב.
קשה להירגע כשמישהי אומרת לך כל הזמן להירגע.
רק לפני כמה ימים ישבנו אסטר ואני בספרייה אחרת ,על
סיפון הווארונה ,ואני ניסיתי לטפל בה .עכשיו התפקידים
התחלפו.
אני מדפדפת בספר .אני עוצרת על איור של הלוויה תת־
מימית .תריסר אנשים בציוד צלילה בסגנון ישן נאספו בפנים
קודרות סביב קבר .אני זוכרת את הסצנה הזאת — אחד מאנשי
הצוות של קפטן נמו מת — אבל לא זוכרת את הפרטים .אני
מקווה שהאיור הוא לא אות מבשר רעות.
"למה ֶדב עשה את זה?" אני ממלמלת לעצמי" .איך הוא היה
יכול"?...
אני אפילו לא מסוגלת לנסח את הבגידה שלו במילים .הוא
שיקר לי ,שם עליי התקן מעקב ,שיתף פעולה עם האויב .הוא
החריב את בית הספר שלנו ,הרג את המורים ואת החברים
שלנו ...והכול בשביל צוללת.
אסטר מניחה את העט שלה .היא בוהה בנקודה קצת מעל
הראש שלי" .למה את חושבת שהוא עשה את זה?"
אוף .שכחתי שאורקות עוברים הכשרה בפסיכולוגיה .אבל
זו עדיין שאלה טובה.
אני מרפרפת באצבעות על פני איור ההלוויה" .המוות של
ההורים שלנו .הוא האשים את הרדינג־פנקרופט".
295
