Page 292 - 10422
P. 292
ריק ריירדן
מנוחתו האחרון של נמו .הם ירצו לחקור אותו .הם יצפו למצוא
שם רמזים לגבי המיקום שלנו ,מידע על הצוללת"...
"הם יכבשו את האי ",ג'ם פוסק" .וזה אומר שהם ייקחו
שבויים".
אני חושבת על אלה שהשארנו מאחור :לוקה ,אופליה,
ד"ר יואט ,פרנקלין ,טיה .אפילו סוקרטס ,למרות שאני פחות
מודאגת שהוא יילכד.
"הם ישמרו את האנשים שלנו בחיים ",אני אומרת ,ומכריחה
את עצמי להאמין בזהֶ " .דב ירצה לחקור אותם".
הוא האויב שלנו עכשיו .לא קבוצה אלמונית של תלמידים
יריבים .אחי .מצאתי את עצמי ביקום שאני לא מבינה ולא רוצה
להבין.
"כמה זמן יש לנו?" ג'ם שואל .אני מבינה למה הוא רומז :עד
שהשבויים יפסיקו להיות מועילים.
אני מסתכלת על לי־אן .היא החוקרת הכי טובה שלנו .אי
אפשר לדעת אם האוזניים שלה מסמיקות כי תחבושת גאזה
עוטפת את הראש שלה כמו אריזת מתנה.
"תלוי ברמת הסבלנות של החוקרים ",היא אומרת" .זה
יכול להימשך שבועות .אני מתארת לעצמי ש ֶדב — שמכון לנד
מקווים שנחזור .הם יחכו לנו .שבויים חיים יעזרו להם".
אני חושבת על שיטות החקירה שלמדתי באקדמיה .תמיד
אמרו לנו לא לנהוג באכזריות .זאת לא הדרך שלנו .אבל שיטות
פסיכולוגיות מסוימות יכולות להיות הרסניות ,וקשה לי להאמין
שמכון לנד ינקטו יד קלה .כל יום בשבי יהיה כמו נצח.
"אסור שזה ייקח לנו שבועות ",אני מחליטה.
"וחוץ מזה ",אסטר אומרת" ,אנחנו לא יכולים להישאר כאן
לנצח .כל זמן שהכור פועל ,יש לנו אספקה לא מוגבלת של כוח,
מים ואוויר .אבל בעוד שבעה ימים בערך ייגמר לנו האוכל".
292
