Page 289 - 10422
P. 289
בת המעמקים
מה ש ֶדב עשה — אני אפילו לא מכירה את האדם שהיה יכול
לעשות דבר כזה לבית הספר ולחברים שלנו".
אני מנגבת דמעה .אני מכירה את החברים שלי לכיתה כבר
שנתיים ,אבל נכון לעכשיו לא מסוגלת לקרוא את הבעות הפנים
שלהם .הפרצופים מיטשטשים לנגד עיניי .אני תוהה אם ככה
אסטר מרגישה כל הזמן.
"אם אתם חושבים שהייתי מעורבת איכשהו ",אני אומרת,
"אני לא יכולה להאשים אתכם .בשלב הזה אפילו אני לא
בוטחת בי .הצוללת הזאת לא שייכת לי .מגיע לכם להצביע
שוב מי יקבל פיקוד .ג'ם יכול להחליף אותי ,או כל אדם אחר
שתבחרו ...בקיצור ,מה שאני מנסה לומר זה שאני מצטערת".
הצליל היחיד שנשמע הוא הזמזום הרחוק של מערכת
האוורור.
"אנה ",ג'ם אומר בסופו של דבר" ,אף אחד לא מאשים
אותך".
אני בוהה בו .הייתי פחות מופתעת אם הוא היה אומר לי
שהים סגול.
"את לא אחיך ",הוא ממשיך" .מה שהוא עשה לא מעיד
עלייך .את הבאת אותנו עד כאן ,ובזכותך אנחנו בחיים ".הוא
מסתכל מסביב" .מישהו לא מסכים איתי? כי זה הזמן לדבר".
אף אחד לא מדבר.
אני תוהה אם זה רק לחץ קבוצתי .לא קל לצאת נגד ג'ם.
אבל אני לא מרגישה מורת רוח בקבוצה :שום מבטים חשאיים,
שום תזוזה של אי־שקט.
תחושה של אסירות תודה עוטפת אותי כמו שמיכה חמה.
אני רוצה להודות לחברים שלי ,אבל לא נראה שמילים יספיקו.
הדרך הטובה ביותר להודות להם תהיה להצדיק את האמון שהם
נותנים בי.
289
