Page 288 - 10422
P. 288
44
שיחה קשה ,וארוחת הבוהריים המוזרה בעולם.
סביב השולחן יש מקום לשמונה אנשים בלבד .אנחנו
מביאים כל כיסא נוסף שאנחנו מצליחים למצוא ומסדרים
אותם בצמוד לקירות .הרהיטים חורקים ויש להם ריח
מעופש ,אבל הצוות עשה כמיטב יכולתו לנקות את המקום.
שולחן המהגוני העתיק מבריק .נברשת הקונכיות נוצצת
מעלינו .הסכו"ם ,שבכולו חקוק הסמל של קפטן נמו ,צוחצח
כמו חדש.
יופיטר הכין מגוון מעורר תיאבון של כריכי אצות .הוא
גם אפה כמה עשרות עוגיות שוקולד צ'יפ ,דבר שמחזק את
התפיסה שלי שהוא החבר הכי חיוני בצוות.
אסטר לא הגזימה כשתיארה את היקף הפציעות .בסיכום
כולל יש עלינו מספיק תחבושות ,לוחות קיבוע ,גבסים ומתלים
לבנות איש עזרה ראשונה.
ברגע שכולם אכלו משהו — זו ארוחה שקטה מאוד — אני
מדברת סוף־סוף.
"אנשים ,לא היה לי מושג לגבי ֶדב ".תירגלתי מה אני הולכת
להגיד ,ועדיין אני בקושי מסוגלת לדבר" .חשבתי שהוא מת.
288
