Page 303 - 10422
P. 303
בת המעמקים
ואז היא אומרת" ,אני אוהבת אותך .אני הולכת לשים את זה
מתחת למיטה שלי".
והיא מסתלקת עם טופ בעקבותיה.
אני עומדת לבד בחדר האוצרות ותוהה אם נמו חשש אי־
פעם שהצוות שלו יסתלק עם זהב ואבני חן בשווי כמה מאות
מיליונים .כנראה לא .ומה היה אכפת לו אם כן? הים סיפק את
כל צרכיו.
אבל למרות כל העושר שלו והטכנולוגיה המתקדמת ,הוא
סיים את חייו מריר ומובס .הוא היה כל כך בודד ,שהוא נאלץ
להפקיד את המורשת שלו בידי זרים שנשטפו אל החוף שלו.
הוא לא האמין באנושות .הוא לא האמין בעצמו .הוא ניסה
לשנות את העולם ונכשל — ובסופו של דבר כולם זוכרים אותו
כדמות בדיונית.
אני חושבת על ֶדב על סיפון הארונקס .אני זוכרת אותו אומר
לי שהוא היה חייב להשמיד את האקדמיה כי זאת היתה הדרך
היחידה לקחת את מה ששלנו בזכות :הצוללת הזאת ,המורשת
של נמו.
הלוואי שהוא היה כאן עכשיו .הייתי מכניסה לו אגרוף .ואז
הייתי מחבקת אותו .אחר כך הייתי מכריחה אותו להסתכל על
כל העושר הזה ולהבין כמה חסר טעם הוא היה בשביל נמו .כוח
מוחלט יכול להשחית כל אחד .נמו ידע את זה .בסופו של דבר,
הוא לא היה יכול אלא לקבור את עצמו עם הצוללת שלו וכל
האוצרות ולקוות שאולי יום אחד הטבע האנושי ישתפר במידה
כזאת שנוכל להתמודד עם כוח כמו שלו.
והנה אנחנו כאן ,יותר ממאה חמישים שנה אחר כך ,עדיין
נלחמים על הנאוטילוס כאילו זה צעצוע נחשק בארגז החול.
מישהו נוהם מאחוריי וגורר אותי מהמחשבות.
אני מסתובבת ורואה את יופיטר מחכה לתשומת לבי .הוא
303
