Page 309 - 10422
P. 309
בת המעמקים
יש לי הרגשה שבפעם הראשונה הנאוטילוס ואני
מדברות ממש .היא חולקת איתי את האבל שלה ...אולי
מתנצלת על מה שקרה להורים שלי .שתינו איבדנו כל כך
הרבה אנשים.
כשהשיר נגמר בסופו של דבר ,הפנים שלי רטובות מדמעות.
מול ההגה חלימה משמיעה נשיפה" .שומרים על עומק מאה
מטר .קפטנית ,אני חושבת שהנאוטילוס אוהבת את אדל קצת
יותר מדי".
צל מכסה את המקלדת .אני תוהה כמה זמן ג'ם עמד לצדי.
"אנה ,זה היה מדהים .את לא מפסיקה להפתיע אותי".
הוא מציע לי ממחטת בד .מאיפה זה הגיע? אני תוהה אם
תמיד יש לו ממחטה עליו ,משהו מיושן שמאוד מתאים לו
איכשהו .ואולי הוא סתם משתמש בזה לנקות את קני האקדחים
שלו.
עד לפני כמה ימים ,אם הוא היה מציע לי ממחטה ,הייתי
צוחקת עליו .עכשיו אני לוקחת אותה ומנגבת את העיניים,
אסירת תודה על כך שהגב שלי מופנה אל שאר הצוות בגשר.
"תודה".
הוא מהנהן" .זה בסדר להביע רגשות".
אני מושכת באף .למה הוא כל כך נחמד אליי? ולמה זה רק
גורם לי להרגיש עוד יותר גרוע?
"אני —" אני קמה ברגליים רועדות ומניחה את הממחטה על
הקלידים" .אני אהיה בתא שלי".
אסטר מוצאת אותי שם כעבור שעה .אני חושדת שהיא נתנה
לי בכוונה את הזמן הזה להתאושש אחרי קונצרט ההתפרקות
הרגשית הקטן שלי.
טופ קופץ אל המיטה שלי .הוא מכיר את הנוהל .כשאנה
מנגנת מוזיקה עצובה ,התרופה היחידה היא חיבוק כלבלבי.
309
