Page 316 - 10422
P. 316
ריק ריירדן
מדוזה זרחנית .ואז הוא אוסף ברכיים אל הבטן ועושה סלטה
אל תוך החשכה.
"בסדר ,בסדר ",הקול של נליניה נוזף בנו" .יש לכם עבודה
לעשות".
"אבל ,אמא "...ג'ם אומר.
"שלא תתחיל ,טוויין ",היא מזהירה אותו" ,אחרת אני
לוקחת לך את האקדחים .עכשיו ,אם אתם מוכנים בבקשה
להגיע לירכתיים".
אנחנו עושים כבקשתה ,למרות שקשה שלא פשוט לצוף
ולהתפעל מהנאוטילוס.
היא עוצרת נשימה מבחוץ :אלגנטית ומלכותית ,עם כל
הציציות ,העוקצים והכבלים דמויי הקנוקנות .גוף הצוללת
העשוי נמוניום לוכד את האחוז האחד של אור שמש שמצליח
להגיע לעומק כזה ,וצובע אותה בסגול עמום שתואם את צבע
עיני הכיפה הגדולות .בניגוד לצורת ראש החץ של הארונקס,
הנאוטילוס נראית שייכת לכאן — ענקית עדינה ,מלכת
המעמקים .אני תוהה אם התעלה המוזרה לאורך בטן הצוללת
באמת אוספת סרטנים זעירים כמו הפה של לווייתן כחול כדי
להזין אותה.
אנחנו לא מתקשים למצוא את הצינור שניזוק .נראה
שהנקודה הזאת בגוף הצוללת היתה צמודה לסלע כשהיא נחה
על קרקעית האגם .מנגנון הריפוי העצמי שלה לא היה מסוגל
לפעול ,ולכן במהלך 150השנים היא פיתחה את המקבילה של
פצע לחץ .אני מורחת על האזור שכבה עבה של משחת ריפוי —
תרכובת שרקחו יחד הסילוניות והאורקות — וג'ם מותח כבלים
חדשים שיעקפו את האזור הפגום.
"אני כל כך מצטערת ",אני אומרת לנאוטילוס .אני לא
יודעת אם היא מסוגלת להרגיש כאב כמו בני אדם ,אבל ככל
316
