Page 317 - 10422
P. 317
בת המעמקים
שאני מבלה זמן רב יותר בחברת הצוללת ,כך לבי יוצא אליה
יותר ,איך היא נמצאה כל כך הרבה זמן לבדה ,פצועה וזנוחה.
אם בני אדם היו מעירים אותי אחרי כל השנים האלו ,סביר
להניח שגם אני הייתי משתלחת בהם.
עם סיום התיקון אנחנו צפים בחזרה למרחק שאנחנו מקווים
שיהיה בטוח ,עשרים מטרים בערך.
"בסדר ,נליניה ",אני אומרת" .את רוצה לנסות?"
"נעשה שתי בדיקות ",היא אומרת" .קודם כול נחשמל את
גוף הצוללת .אם זה יעבור בסדר ,ננסה את מגן הליידנפרוסט.
מוכנים?"
כל הצוללת מוארת כמו מתקן ביריד .גוף הצוללת זוהר
באלף מקומות שונים — נקודות אור עזות בלבן ,בכחול ובזהב
נוסף על הסגול הבסיסי .זרקורים מפלחים את המים קדימה
ואחורה ,למעלה ולמטה.
קרן אחת חולפת היישר על הפנים שלי ומעוורת אותי לרגע.
"הי!" אני מתנשפת" .נליניה ,זה היה אמור לקרות?"
"לא!" היא אומרת" .חכו רגע ...אני לא ...גשר ,מישהו לחץ
על הכפתור הלא נכון? אנחנו עושים מסיבה ואף אחד לא סיפר
לי? חשמל! לא זרקורים!"
לצדי ג'ם שורק בהתפעלות" .האמת שזה ממש יפה".
אבל משהו לא בסדר .אור חזק כל כך בחשכה ...מה
הנאוטילוס עושה?
"אנשים ",אני אומרת בקשר" .אני באמת חושבת שכדאי
שתכבו את האורות האלה".
"אנחנו מנסים!" קופר דאן אומר מהגשר" .אני לא מבין את
זה .אנחנו אפילו לא —"
הקשר ניתק ומוחלף בפרץ רעש לבן משובש ובקולות
הצועקים יחד.
317
