Page 315 - 10422
P. 315
בת המעמקים
ללא שמץ אירוניה .אנחנו עומדים במים הירקרקים החשוכים
ומחכים לראות אם תתרחש תקלה כלשהי בציוד .עדיף כאן
מאשר אחרי שנפתח את המנעל החיצוני וניחשף ללחץ של
עשר אטמוספירות.
אין שום דליפות .אני מסוגלת לנשום כרגיל .התחושה בתוך
החליפה חמימה ,יבשה ונוחה — במידה כזאת שאני מתחילה
לנטור לכל שעות האימונים שלי בניאופרן הלא נוח של חליפות
הצלילה הרגילות.
ג'ם מסמן לי "אוקיי" — סימן הצוללנים הבינלאומי
שמשמעותו ,בטח ניחשתם ,שהכול בסדר.
רגע האמת הגיע.
"נאוטילוס ",אני אומרת" .אני עומדת לצאת החוצה לכמה
זמן .אנחנו צריכים לערוך בדיקה מבחוץ".
אני חצי מצפה שהיא תגיב כמו אמא מגוננת מדי .ובאיזו
שעה תחזרי הביתה ,גברתי הצעירה?
אני מושכת בידית הפתיחה .הדלת החיצונית נפתחת ללא
בעיות.
אני בקושי מרגישה בהשוואת הלחצים :התהדקות מסוימת
של בד החליפה שלי והתפוקקות קלה באוזניים .אני מעקלת
בהונות כפי שנליניה הורתה לנו ,ומגפי הסילון שלי משלחים
אותי קדימה אל המעמקים.
"הי ,חכי לי!" הקול של ג'ם מצטלצל בקסדה שלי.
הצליל שיוצא לי מהגרון הוא משהו בין צחוק לצרחה ,כמו
בנסיעה ברכבת הרים .צללתי בים מאות פעמים ,אבל זה מעולם
לא היה מלהיב כל כך .אני יכולה לזוז בלי מאמץ .שום וסת לא
תקוע לי בפה .אני מסתובבת ושועטת בכיוונים שונים ,מבריחה
בדרכי להקה של טונה כחולת סנפיר" .זה אדיר!"
גם ג'ם צוחק .הוא חולף משמאלי ,הקסדה שלו זוהרת כמו
315
