Page 378 - 10422
P. 378
ריק ריירדן
הרוגים באף אחד מהצדדים ,וזה כשלעצמו נס .בזכות הפעולה
הזריזה של האורקות ,כל צוות הארונקס נמשה .רבים מהם
היו פצועים .כמה כמעט טבעו .רובם יסבלו מפוביית תמנונים
למשך שארית חייהם ,אבל כולם שרדו .התלמידים החבולים
וההמומים לא נאבקו כשהצוות שלי הביל אותם לתאי הכלא
המאולתרים של בסיס לינקולן.
ביום הרביעי לאחר הקרב ההרגשה שלי השתפרה מספיק
לצאת לצלול.
אני מוצאת את חברנו הענק רומיאו מצונף בתהום נעימה
קצת מדרום לאי .הוא עולה להגיד שלום כשאני מנגנת בקיטר
שלי .אני עושה כמיטב יכולתי להביע את אסירות תודתי .אני
מנסה גם לשאול אם הוא רוצה טרמפ בחזרה למקום שבו פגשנו
אותו ,אבל נראה שהוא מעדיף להישאר איתנו.
במהלך הימים הבאים בכל פעם שאסטר וטופ מסתובבים
במה שנשאר מהאי הטבעתי ,רומיאו עולה לפני המים לצפות
בהם ,וטופ נובח בעליזות ומשתופף בהזמנה למשחק .יש לי
סיוטים על רומיאו שלומד לשחק בכדור עם הכלב ,ואיך הוא
זורק את הכדור כל הדרך לפיג'י וטופ מנסה לשחות בעקבותיו.
נראה שסוקרטס לא יודע איך להתייחס לתמנון הענקי.
סוקרטס אוהב את הרכיכות הימיות שלו קטנות וטעימות ,לא
גדולות מספיק לאכול אותו .הוא ושאר משפחת הדולפינים
שאימצה אותו עוקפים את רומיאו ממרחק גדול ,אך מכל בחינה
אחרת נראים מאושרים .אני מאכילה אותם תמנונים טעימים
רבים ומודה להם על עזרתם בקרב.
כשסוקרטס שואל לגבי אחי — ההבזק הקטן של הסנפיר
שלמדתי לתרגם כ" ֶדב" — אני לא יודעת מה לומר לו .לפחות
מתחת לפני המים אני יכולה לבכות כמה שאני רוצה .לים לא
אכפת מכמה טיפות נוספות של מי מלח.
378
