Page 373 - 10422
P. 373
בת המעמקים
אותי הצדה כמו בובת אימונים .אני נוחתת בכוח על הישבן.
כאב מבזיק במעלה עמוד השדרה שלי.
"תיכנעיֶ ",דב אומר בקוצר רוח" .אל תהיי טיפשה".
ילדה קטנה וטיפשה.
מאחוריי האצבעות שלי סוגרות על מתכת מחוספסת .אחד
האקדחים של ג'ם.
"אני מודה שלא הערכתי אותך מספיקֶ ",דב אומר" .התמנון
הענקי ההוא "...הוא מטלטל את הראש" .תצטרכי להסביר לי
איך עשית את זה .אבל המקום שלך לא באקדמיה ,ממש כמו
שזה לא המקום שלי .אנחנו ניכנס לנאוטילוס יחד ,ואת תעבירי
את הפיקוד אליי .אני לא אוותר על מה ששלי בזכות".
איכשהו אני מצליחה לקום.
ֶדב מסתכל בזעף על האקדח ביד שלי" .בחייך ,אנה ,היתה
לך הזדמנות להרוג אותי .את לא היית מסוגלת לעשות את זה,
זוכרת?"
להרוג אותו?
פתאום אני קולטת למה ֶדב לא התרגש מכלי הנשק של ג'ם.
הוא מניח שהם טעונים בכדורים רגילים .צחוק מבעבע בגרון
שליֶ .דב לא רוצה להרוג אותי .והוא יודע שאני לא אהרוג אותו,
ככה שמבחינתו האקדחים חסרי תועלת .לעולם לא יעלה על
דעתו של אחי להשתמש במשהו מלבד תחמושת קטלניתֶ .דב
נוטה לבחור בפתרונות התקפיים.
נראה שהצחקוקים ההיסטריים שלי מדאיגים אותו.
"אנה ,איבדת הרבה דם ".הקול שלו כל כך מלא אכפתיות,
כל כך מלא אהבת אחים" .תניחי את —"
"אתה לא מביןֶ ,דב ".אני מרימה את האקדח" .הדבר שהוא
שלך בזכות הוא לא הצוללת .זאת המשפחה שלך .החברים
שלך .ואתה השמדת הכול".
373
