Page 371 - 10422
P. 371
בת המעמקים
"לא נראה לי .יש לנו עכשיו מספיק טכנולוגיה ונתונים
לבנות ארונקס חדשה שתהיה רוצחת־נאוטילוס .ואני לא חושב
שהחברים שלך יטרידו את הספינה הזאת כל עוד המורה החולה
המסכן שלכם נמצא על הסיפון".
הוא תוקף בס ּופה של חבטות ודוחק אותי אחורה אל המעקה
השמאלי.
אני חוסמת ,בולמת וחומקת ,אבל הגוף שלי הולך והופך
כבד .אני מרגישה כאילו הראש שלי מרחף מעל הצוואר.
אני זזה הצדה ולוכדת את הזרוע של ֶדב בתקווה שאצליח
לפרוק לו את המרפק .אבל הוא מכיר את התמרון הזה טוב מדי.
הוא כורע ברך וגורף את הרגליים שלי בבעיטה .אני מתגלגלת
אל מחוץ לטווח ומתרוממת בזמן לחסום את הבעיטה הבאה
שלו.
הוא נסוג ,נותן לי זמן לנשום" .אנחנו לא חייבים להילחם,
אנה .אנחנו עדיין משפחה".
החולשה שלי עושה אותו רגוע יותר ,נדיב יותר .אני שונאת
את זה אצלו .הוא אוהב אותי כאחותו הקטנה והתלותית — בת
דקר הצעירה.
"כן ,אנחנו משפחה ".אני מעווה את הפרצוף וקמה" .ובגלל
זה הבגידה שלך כל כך כואבת".
אני דוחפת אותו לאורך הסיפון ,נחושה בדעתי למחוק
מהפנים שלו את החיוך הזחוח הזה ,אבל הוא הודף אותי בקלות.
הווארונה ממהרת מבעד לפרצה באי הטבעתי .שמש הצהריים
מבשלת לי את הכתפיים .חליפת הצלילה שלי העשויה נמוניום
קלה וגמישה ,אבל לא נועדה לקרב פנים אל פנים מחוץ למים.
אני מתנשפת ,מאיטה ,מתישה את עצמיֶ .דב יודע את זה.
הכעס מדרבן אותי קדימה.
אני מטעה בחצי צעד ,ואז מכניסה ל ֶדב אגרוף בבטן .המורה
371
