Page 65 - 10422
P. 65

‫בת המעמקים‬

‫קפסולה לבנה נוצצת‪ ,‬בגודל ובצורה שמזכירים‪ ...‬טוב‪ ,‬אם‬
                           ‫להודות בכנות‪ ,‬זה מזכיר לי טמפון‪.‬‬

                    ‫"סוג כלשהו של זכוכית?" טיה שואלת‪.‬‬
‫"לא בדיוק‪ ",‬יואט אומר‪" .‬כל קליע מבוסס על צנצנת ליידן‪.‬‬
‫הוא מאחסן ִמטען חשמלי שמשתחרר עם הפגיעה‪ .‬אבל התרמיל‬

                  ‫עשוי מסוג מיוחד של סידן פחמתי מופרש‪".‬‬
                ‫"כמו הקונכייה של אוזן הים‪ ",‬אני אומרת‪.‬‬
                  ‫יואט נראה מרוצה‪" .‬בדיוק‪ ,‬נאמנה דקר‪".‬‬
‫אני מנסה לא להרגיש סיפוק מכך שעניתי תשובה נכונה‪.‬‬
     ‫אנחנו כבר לא בבית הספר‪ .‬והוא ירה בשומר הראש שלי‪.‬‬
   ‫"אם התרמיל מופרש‪ ",‬אני אומרת‪" ,‬מה מפריש אותו?"‬
               ‫יואט רק מחייך‪ .‬פתאום אני לא רוצה לדעת‪.‬‬
‫"עם הירי‪ ",‬הוא אומר‪" ,‬כל שריד לקליע מושמד‪ .‬ההשפעה‬
‫של ההלם החשמלי נמשכת בין כמה דקות לשעה‪ ,‬תלוי במצב‬

                                           ‫הפיזי של המטרה‪".‬‬
‫כאילו על פי סימן‪ ,‬ג'ם מתעורר בנחרה‪ .‬הוא מתיישב ומנער‬

                                       ‫את הראש‪" .‬מה קרה?"‬
                            ‫"יואט ירה בך‪ ",‬פרנקלין אומר‪.‬‬
‫ג'ם מסתכל על יואט ביראת כבוד‪ ,‬כאילו לא ידע שהזקן‬

                                  ‫מסוגל למעשה ק ּולי כל כך‪.‬‬
‫"אתה בסדר גמור‪ ",‬יואט אומר לו‪" .‬קום‪ ,‬נאמן‪ .‬בדיוק‬
‫עמדתי להסביר‪ .‬במקרה של התקפה נוספת מצד מכון לנד‪ ,‬אתם‬
‫תשתמשו בכלי הנשק האלה‪ .‬תמצאו שהם מהימנים יותר מכלי‬

                                               ‫נשק שגרתיים‪".‬‬
‫ההבעה של ג'ם מתחלפת באי־אמון‪" .‬יותר מהימנים מהזיג‬

                                                  ‫זאוור שלי?"‬
‫"אני לא מפקפק ביכולות שלך‪ ,‬מר טוויין‪ ",‬יואט אומר‪.‬‬
‫"אני מודע לכך שהביצועים שלך במטווח הם הטובים ביותר‬

‫‪65‬‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70