Page 60 - 10422
P. 60
ריק ריירדן
כל הדיבורים האלה על סודות ומטרות־על גורמים לׁ ְשער
העורף שלי לסמור .אני לא יודעת למה הוא מתכוון ,אבל לא
מצליחה להתנער מהתחושה שכשהוא אומר שלא כל התלמידים
מצליחים ,הוא מתכוון שורדים .אני תוהה מה ֶדב חשב על
"מטרת־העל" הזאת.
אני מעיפה מבט בנאמנים האחרים .הם נראים מבולבלים
בדיוק כמוני.
יואט נאנח ,כמו שהוא עושה בכל פעם שהוא מחזיר לנו
עבודות עם ציונים" .ועכשיו תצטרכו לקבל את הגרסה
המקוצרת .דקר ,תפתחי את הארגז".
שרירי הגב התחתון שלי מתכווצים .כבר שנתיים מזהירים
אותי :תנסי לפתוח ארגז בסיווג זהב כשאת עדיין בכיתות
הנמוכות ,ותסולקי מבית הספר ,בהנחה שלא תיהרגי .אבל נראה
לי שיואט לא היה פוקד על ג'ם להגן על חיי בכל מחיר אם הוא
מתכוון לטמון לי מלכודת ולהרוג אותי .ועדיין...
אני מצמידה את כף היד לסורק הביומטרי .המכסה נפתח
כאילו חיכה לי.
בפנים ,על בטנת ספוג שחורה ,נחים ארבעת כלי הנשק
המשונים ביותר שראיתי בחיי.
"או ,וואו!" ג'ם אומר .זאת התגובה הכי קיצונית ששמעתי
ממנו אי־פעם .העיניים שלו נוצצות כמו ילד שעומד מול עץ חג
המולד .הוא מעיף מבט בד"ר יואט" .אני יכול —?"
יואט מהנהן.
ג'ם מוציא בזהירות את אחד מכלי הנשק .הוא גדול יותר
מאקדח ,קטן יותר משוטגאן .סוג כלשהו של מטול רימונים
מיניאטורי? אקדח נורים מגודל? מה שזה לא יהיה ,הוא עשוי
להפליא .הקת המכוסה עור מעוצבת בדוגמת גלים .הקנה
הזהוב נראה מצופה בסוג כלשהו של סגסוגת נחושת .חוטים
60
