Page 87 - 10422
P. 87
בת המעמקים
ולהסתתר .וזה מוביל אותי לשאלה מטרידה :לברוח ולהסתתר
איפה?
אסטר ניגשת אלינו ,טופ בעקבותיה ודיונון מת בידה .ללא
הקדמות היא מושיטה לי את הדיונון ,שהוא חמים וקפוא בו־
זמנית — ומאוד דוחה.
"מצאתי אותו במקפיא ",היא אומרת" .שמתי אותו במיקרוגל
לשישים וחמש שניות .לא יותר מזה כי לא רציתי שהוא יהיה
יותר מדי רך .כאילו ,זה דיונון ,אז הוא כבר רך".
היא אומרת את כל זה בלי הפסקות ובלי להסתכל לי בעיניים.
כמובן ,היא בסך הכול מנסה לשפר את ההרגשה שלי .היא ידעה
שאני ארצה לתת לסוקרטס חטיף ,ומצאה בדיוק מה שצריך.
שמעתי "מומחים" אומרים שאוטיסטים מתקשים להפגין
אמפתיה ,אבל לפעמים אני תוהה אם המומחים האלה ישבו
אי־פעם וממש דיברו עם אוטיסטים .כשרק נפגשנו ,לא הבנתי
למה אסטר לא אומרת דברי ניחומים כשאחת מאיתנו נסערת.
ההתנהגות שלה היתה בשבילי קוד מורכב ,כמו ערבוביית מילים
ואיתותים .אבל ברגע שלמדתי לפענח את הקוד ,קלטתי שהיא
פשוט עושה דברים קצת אחרת .סביר יותר שהיא תעשה משהו
נחמד או תציע הסבר כדרך לשפר את ההרגשה שלי .למעשה,
היא אחד האנשים הכי אמפתיים שפגשתי בחיי.
טופ מתיישב על כפות הרגליים שלי ומכשכש בזנב .הוא
מסתכל עליי במבט הכי מלא רגש שלו .אני כלב טוב מאוד.
כמעט הרגתי מישהו קודם.
"הוא כבר קיבל המון חטיפים ",אסטר מבהירה" .הדיונון
הוא בשביל סוקרטס".
"כל עוד הוא לא בשבילי ",ג'ם אומר.
"זאת היתה בדיחה ",אסטר אומרת בהבעה רצינית לגמרי.
"הבנתי אותה".
87
