Page 88 - 10422
P. 88
ריק ריירדן
"זה מעולה ",אני אומרת לאסטר" .תודה רבה".
אני זורקת את הדיונון לסוקרטס ,שחוטף אותו בלהיטות.
הלוואי שהייתי יכולה לרדת אליו ולהאכיל אותו ידנית ,אבל
אנחנו מתקדמים במהירות עכשיו ,וכך גם סוקרטס .אני יודעת
שהוא לא יתקשה לעמוד בקצב של הסירה ,אבל תוהה אם
ימשיך לעקוב אחרינו .לדולפינים יש סדר עדיפויות משלהם.
"הוא יכול לנוח על הסיפון אם הוא יתעייף ",אסטר אומרת
לי.
לוקח לי שנייה לעבד את המשפט" .מה זאת אומרת על
הסיפון?"
"ראית את מגורי הקפטן?" היא שואלת" .להרדינג־פנקרופט
תמיד היו חברים דולפינים .זה כמו טופ ".היא מגרדת מאחורי
האוזן שלו" .תמיד היה טופ בהרדינג־פנקרופט .זאת אומרת,
לפני שהרדינג־פנקרופט הושמד".
אני לא ממש מבינה למה היא מתכוונת ,שתמיד היו טופ
ודולפינים בבית הספר ,אבל כשהיא מזכירה את ההשמדה שלו
היא שוב נלחצת .היא מתחילה לתופף באצבעות על הירכיים.
עוצמת הקול שלה עולה בכמה דרגות.
"בכל מקרה ,באתי לקרוא לך ",היא אומרת.
"אני — בסדר .מה קורה?"
אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת .כבר עכשיו זה יום ארוך
מאוד.
"דוקטור יואט רוצה לדבר עם שניכם בסיפון הקדמי ",אסטר
אומרת לנו" .הוא לא מרגיש טוב .אני לא מומחית ,אבל נראה
לי שיש לו סוכרת ,וכנראה עוד מחלת רקע כלשהי".
ג'ם ואני מחליפים מבט מוטרד .הרעיון שיואט חולה לא
מפתיע אותי .הוא נראה נורא מאז ...טוב ,מאז ומעולם .הגינונים
של אסטר לא בדיוק חביבים ,אבל אני סומכת על האינסטינקטים
88
