Page 104 - 4minim

‫סדר אגידת הד' מינים‬ ‫םינימ 'דה תדיגא רדס‬

‫א‪ .‬שדרת הלולב צריכה להיות גבוהה לפחות טפח מעל ההדס והערבהא‪,‬‬ ‫קד‬

‫וכן יש להקפיד שיהיה ההדס גבוה מעל הערבהב‪.‬‬

‫נהגו בני ספרד לאגוד הלולב כאשר השדרה מול פני האוגד‪ ,‬וכך יעשה‪ ,‬יניח‬
‫קודם הדס אחד מימין השדרה והדס שני משמאל השדרה והדס שלישי‬
‫על השדרה‪ ,‬ולאחר מכן יניח ערבה אחת מימין השדרה על ההדס ועוד‬

‫ערבה משמאל השדרה על ההדס ויטה מעט ההדס האמצעי לצד ימיןג‪.‬‬

‫ומנהג בני אשכנז להניח ההדסים מימין והערבות משמאל ובאמצע‬
‫הלולבד‪.‬‬

‫ב‪ .‬סדר הקשירות‪ :‬יש אומרים שעל פי הסוד יש לאגוד הד' מנים בששה‬

‫פתחי ה_לכות‬

‫א‪ .‬שלחן ערוך סימן תרנא סעיף ב‪ .‬וכתב הכף החיים (אות ט) שמשמע שלדעה זו הוא לעיכובא‪,‬‬
‫ואף אם הוא לעיכובא היינו דוקא כאשר שני המינים (ההדס והערבה) גבוהים משדרת הלולב‪,‬‬

‫ועוד כתב שהעיקר כדעה שאינו מעכב‪.‬‬
‫וראה באורל"צ (ח"ד פל"ז ה"א בהערות) שהוסיף‪ :‬ונראה‪ ,‬שאם יש לו הדס שחלקו העליון אינו‬
‫משולש‪ ,‬וחלקו התחתון משולש‪ ,‬או שהשילוש מפוזר בו‪ ,‬אף שהוא כשר‪ ,‬הרי שעכ"פ צריך‬
‫שהלולב יהא גדול מההדס טפח‪ ,‬ואם אין לו לולב גדול כל כך‪ ,‬ואינו יכול להשיג אחר‪ ,‬מוטב‬
‫שלא יאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות‪ ,‬שהרי אין האיגוד חובה‪ ,‬וכשהן נפרדים‪ ,‬אין‬
‫חשש במה שאין הלולב אינו גדול מההדס‪ ,‬ויטול בנפרד לולב ואח"כ שאר מינים‪ ,‬וכמבואר‬

‫בשו"ע סעיף יב שנטלם אחד אחד יצא‪.‬‬
‫ב‪ .‬הרמ"א שם‪ .‬וכתב המגן אברהם (ס"ק ד) שהטעם ע"פ הקבלה‪ .‬ובכף החיים (אות כה) ביאר‬
‫הטעם מפני שהוזכר קודם בפסוק‪ ,‬ועוד שיראו ההדס ולא יחשבו שמברך בלא הדס‪ .‬והוסיף‪,‬‬

‫שמי שמגביה הערבה מעל ההדס יש בזה סכנה‪.‬‬
‫ג‪ .‬מה שכתבנו בסדר ההנחה לבני ספרד‪ ,‬כ"כ בכף החיים (שם אות יד) ובחזו"ע (עמ' שמג)‪ .‬ומה‬

‫שכתבנו שיטה ההדס האמצעי לצד ימין‪ ,‬כ"כ בכף החיים (שם)‪.‬‬
‫ד‪ .‬משנ"ב (שם ס"ק נב) וראה בכף החיים שם‪.‬‬