Page 27 - Step and repeat document 1

‫מר|סל|‪27 7‬‬

‫עברו השנים‪ .‬שבתאי נפטר ומרסל נותרה בגפה‪ .‬בת‬
‫תשעים שנים הייתה‪ .‬ורק אז התבהר לה כי הקיבוץ בעצם‬
‫היה טוב אליה‪ ,‬האיר לה פניו‪ .‬חבריו ונכדיהם ביקרו‬
‫בחדרה‪ ,‬האכילו אותה ודאגו לה‪ .‬רק בגילה המופלג היא‬
‫הבינה – כאן הם חייה‪ .‬היא הביטה בי באותו מבט תכלת‬

‫מוכר‪ ,‬כמו אמרה מפויסת‪ :‬טוב לי בחדר‪.‬‬

‫הלווייתה של מרסל התנהלה לפי המסורת הקיבוצית‬
‫החילונית‪ .‬כולם התכנסו במועדון החברים‪ .‬הארון הונח‬
‫במרכז המועדון‪ .‬נעמדתי מולו והקראתי בפני קהל‬
‫החברים את קורות חייה‪ .‬לאחר ההקראה הלך ההמון‬
‫הרב דרך שבילי הקיבוץ‪ ,‬יצא את השער‪ ,‬ודרך שביל‬
‫הכורכר התקדם אל בית הקברות המטופח‪ .‬הברושים‬
‫הרכינו ראשם‪ .‬כלותיה‪ ,‬גיסותיה ונכדיה כולם – מן הבכור‬
‫ועד לצעיר – הספידו אותה ונשאו דברים לזכרה‪ .‬חברות‬
‫הקיבוץ הקריאו שיר‪ .‬לא רק משפחה וחברים הגיעו‬
‫לקיבוץ הדרומי‪ ,‬גם אנשי עסקים תל־אביביים מהתעשייה‬
‫ומשוק ההון‪ .‬גם צעירים רבים‪ ,‬חברים של הילדים והנכדים‬
‫והאחיינים הרבים שאהבה ופינקה כל השנים במטעמיה‪.‬‬

‫הבטתי לכיוון התלולית שנערמה על קברה הטרי‪ .‬בדמיוני‬
‫ראיתי אותה מחייכת לעברי‪ ,‬אומרת במבטא המיוחד שלה‪:‬‬
‫"בדאלק‪ ,‬זה לא נורא כל כך למות כל עוד ההלוויה שלך‬

‫מפוארת‪ ,‬כל עוד כולם באים לחלוק לך כבוד אחרון"‪.‬‬