Page 118 - 20122
P. 118
ברלין זאת לא פריז
ישבתי במטוס שנסע לאט על מסלול ההמראה וניסיתי לגנוב עוד ביס
מכריך הסלמון המעושן שרכשתי בשדה .איזו החלטה חובבנית ,לבחור
בסנדוויץ׳ עם הריח החזק בעולם לנשנוש חרישי בזמן ההמראה .בזמן
שהפצתי במחלקת הנוסעים ניחוח בריכות דגים פינת ארוחת בוקר
במוסקבה ,הפרסר ,שהיה בעיצומו של תהליך שינוי מין לפרסרית ,אמר
לי בגרמנית ,״אם אפשר ,רק לזמן ההמראה ,להפסיק לנשנש מהשקית.״
איך הבנתי? לא הבנתי .הוא נאלץ לחזור על זה שוב באנגלית.
רק שבוע לפני נשאתי בפני יוסף דברים ברצינות תהומית ,על האדמה
הזאת ,על ההיסטוריה העקובה מדם .הסברתי שזה לא רק שאני דור
שלישי לשואה ,אני הייתי בשואה .סבתא רוזה סיפרה לי סיפורים
וזיכרונות מאז שהייתי בת שנתיים ,בכל ערב לפני השינה ,עד שהפכו
בראשי לזיכרונות שלי .לא סינדרלה וגם לא שלגיה .היא ואחיה
בורחים מהנאצים ומחביאים שוקולדים ,היו הסיפורים שביקשתי
לשמוע שוב ושוב.
נחתי בשדה התעופה שונפלד בברלין .הבטתי בפתק שבאייפון ושיננתי,
״פאול לינקה אופר קרויצברג.״ כשהגעתי למונית אמרתי בביטחון משהו,
שכנראה נשמע קצת אחרת .הנהג הסתכל עלי ,חייך ואמר ,״שלום,״
בעברית .הוא היה גרמני ממוצא טורקי והחיוך לא ירד מפניו לאורך כל
הנסיעה .הוא סיפר שהגעתי ביום הכי טוב בשנה ,יום השמש הראשון
אחרי החורף .כשסיפרתי שזה הביקור הראשון שלי בעיר הוא הציע
לקחת את הדרך הארוכה ,בלי תוספת תשלום ,כיוון שהיא משמעותית
יותר יפה .מעולם לא זכיתי לקבלת פנים כה חמה .היה אולי מתבקש
שאחשוד בו בכוונה זדונית ונסתרת ,אבל ביום השמש הראשון אחרי
החורף אין מקום לחשדות .הוא עצר בכמה נקודות והסביר לי איפה
היתה החומה .החומה ונפילתה ריתקו אותי ,אך העדפתי לדבר איתו
על הדברים החשובים באמת – מה אוכלים? הוא אמר בתגובה ,״ברלין
זאת לא פריז.״ הנסיעה נמשכה חצי שעה .חלפנו על פני נהרות,
פארקים ירוקים ,גרפיטי מרהיב ואנשים צעירים ויפים ששתו בירה
לפני ארוחת הצהריים .עד שהגעתי ליעד ,כבר שכחתי שרק לפני כמה
ימים נשבעתי שלא אדרוך על האדמה הזאת בחיים.
מישהו אמר לי פעם ,שבאביב בברלין ,אפשר לראות נימפות ובתולות
ים באגמים .בתקופה הזאת בשנה ,יש קסם באוויר .יש מצב שהוא
דיבר על האבקנים שנופלים מהעצים .מחזה מרהיב ומאוד לא מומלץ
לאנשים עם אלרגיות .טיילתי על שפת התעלה והתפעלתי מהעובדה
שכולם נראים כאילו יצאו מאגדה .כולם יפים ומחייכים .בצדק
118