Page 30 - 20122
P. 30
אחראית רטבים
" 3מקרויאל עם אקסטרה גבינה 3 ,צ'יפס ענק ,לא ,לא בארוחות40 .
נאגטס ,כן אני יודעת שזה שתי קופסאות של .20גם 3פוטטוס ענק.
לא ,לא בארוחות .לא רוצה שתייה .זה תמיד נשפך באוטו .אתה יודע
מה? תביא גם אחד מהקריספי צ'יקן החדש שלכם ואחת טורטייה קבב.
מה ,עדי? טוב ,גם דיאט קולה .3 .טוב ,תעשה את זה בארוחות".
אימא שלי .כל יום שלישי ב־ 13:30בין השנים .2003-1998החניה
האחורית במרכז המסחרי בגן שמואל ,כמות מזון שהיתה יכולה לפתור
את בעיית הרעב באפריקה ,מכונית אחת ושלוש נשים רעבות .אימא
ושתי בנות עם עיניים גדולות שתואמות את גודל הקיבה שלהן.
זה הרגיש כמו שיאו של גיל ההתבגרות הנורא ביותר בהיסטוריה של
העולם ואלו היו השעות הכי יפות שלו .בכל פעם שאני חושבת על
התיכון ונחרדת ,מיד עולה באפי ריח הטיגון הכול כך מיוחד לרשת
הזאת שנשאר במכונית עד היום .מצד אחד ,ריח של אוכל ,שנשאר
אחרי שמסיימים לאכול זה מינוס .מצד שני ,איפה מוצאים בושם
בריח כזה?
יום אחד אבא שלי ,איש רעב ובעל עיניים גדולות בפני עצמו ,ביקש
להצטרף לחגיגה .מטעמי צפיפות אוכלוסין בחניון הקיבוץ ,החלטנו
לבצע את ההזמנה ולנסוע מהר הביתה עם השלל כדי לאכול יחד
סביב שולחן המטבח .אימא שלי אספה אותי מבית הספר ,נסענו
לקיבוץ ,רוקנו את הסניף השלישי בגודלו בארץ ויצאנו לדרך .נסיעה
של עשרים דקות נראתה כמו נצח ,הבטן קרקרה ,הרוק הצטבר ,ריח
הטיגון והגבינה הנמסה מילא את אפנו ,וכל שרצינו הוא רק להגיע
הביתה ולבלוס .בעיקר אחרי שלא אכלנו כלום ,חוץ משני צ'יפס ענק
ועשרה נאגטס ,רק בפקק שהיה ביציאה מהמקדרייב.
הייתם צריכים להיות שם ,ממש יכולתי לשמוע את הלב שלי פועם
בקול "מקרויאל עם אקסטרה גבינה ,מקרויאל עם אקסטרה גבינה,
מקרויאל עם אקסטרה גבינה!!!" הגענו הביתה .אבא שלי ואחותי חיכו
כבר ליד השולחן הערוך .פתחנו את השקיות וחילקנו את השלל בין
הצלחות .חוק ברזל סביב שולחן האוכל שלנו הוא – המנה שלי היא
רק שלי .זאת היתה הדרך היצירתית היחידה כדי למנוע מאבא שלי
להגיד" ,אני לא רעב ",ולסיים לנו את כל האוכל.
שלוש שקיות קטשופ על כל שקית מיונז .זה המתכון הסודי ,שהביא
לי את התפקיד הכה נחשק "א' רטבים לצ'יפס" .נדמה שאם אני לא
30
