Page 86 - 20122
P. 86
כל העולם במה
בייגלה ירושלמי חמים ,עטוף סומסום ושמחת חיים ,מילא את השקית
שהחבאתי מתחת לתיק .אין לדעת מתי הרעב יתקוף וחשוב להיות
מוכנים לכל תרחיש.
מאז שאני זוכרת את עצמי ,תיאטרון היה הבילוי שלי עם אבא .הוא
האדם היחיד בעולם שיכול ,ממש כמוני ,לצאת מהצגה ולהגיד ,״היה
כל כך נפלא .שנלך לראות אותה שוב מחר?״ כך לדוגמה מצאנו את
עצמנו צופים ב״עוץ לי גוץ לי״ שבע פעמים .מסתבר שהגזמה היא
עניין גנטי.
מעבר לאהבה המשותפת שלנו לתיאטרון ולבייגלה חם ,שנינו גם
אוהבים לשבת בשורה הראשונה .אם השחקן הראשי לא יורק עליך,
ההנאה מהמחזה מוגבלת .כבר בגיל שש ישבתי שם עם ניצוץ בעיניים,
נושמת את ריח הבושם והזיעה שהגיעו לאפי מהבמה ורוקמת חלומות
על אקי אבני ,גיל פרנק ואדם .תודו שלא חשבתם שתזכו יום אחד
לקרוא את שלושת השמות האלה במשפט אחד .בדמיוני אני מאמינה,
שהשחקנים יכולים לראות אותי מהבמה ולהבחין בפרפרים שמתפתחים
לי בבטן ככל שהמחזה מתקדם .כל מונולוג רומנטי מוקדש לי ,כל
סרנדה ,כל ריקוד ,כל השתחוויה.
היה זה ערב פרמיירה של מחזמר ישראלי חשוב .התיישבתי עם שקית
הבייגלה בשורה הראשונה וחיכיתי להתאהב .במשך שעתיים ועשרים
ושלוש דקות הרגשתי שגם הוא מתאהב בי .יכולתי להישבע שהפעם
ראיתי ממש ניצוץ בעיניו וחיוך על שפתיו כשריח הבושם שלי פגש את
הבמה .ממש יכולתי להבחין בחלומות הנרקמים בראשו על חתונתנו
כדת משה וביתנו הצנוע בהוד השרון.
״אני רק שאלה .אתה רווק?״ שאלתי בפייסבוק ברגע אמיץ במיוחד.
בהייה בחלון ההודעה ,אחרי שליחת מסר מהותי כמו זה ,שווה בערכה
לבהייה בתנור בזמן אפיית עוגה .אם מסתכלים ,שום דבר לא קורה.
בתום עשר דקות של רפרוש אובססיבי ,הופיעה תגובה :״אני רק שאלה.
מה התוכניות שלך להמשך הערב?״ ידעתי! הוא הבחין בי מהבמה! כל
שיר הוקדש לי! כל צעד ,כל קידה!
לימים הסתבר שהוא בכלל לא ידע שהייתי בהצגה ,אבל בואו לא ניתן
לעובדות להרוס סיפור סביר.
בערב סוכות עמד בפתח דלתי איש עם כלב .הדייט נמשך שלושה
ימים פחות שעה .בסופם הודעתי בכל הקבוצות שבהן הייתי חברה,
שנמצאה האבדה :האביר על הסוס וכלבו הגיעו! חכם ,לוהט ,שחקן,
ולא פחות מדהים – גבר שאשכרה בעניין .כשהגיע אלי האיש בערב
86
